--- סוף עמוד 247 ---
בשנת 2005, קרי הרבה שנים לפני שהוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת ואף שנים לפני שערך נאשם מס' 2 את העסקאות בין דקדוקי לבין חוסיין אבו דייה בשנים 2008 ו- 2009. יתרה מכך, נאשם מס' 2 לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע היה צריך לנהל שתי תביעות בשם דקדוקי נגד אותו בעל דין ובגין אותם מקרקעין ומדוע לא ביקש לתקן את התביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת ולטעון במסגרתה שדקדוקי רכש את הקרקע בשנת 2005 מעבווי. עובדות אלה מלמדות, כי נאשם מס' 2 ידע בוודאות כי התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגשה על סמך מסמכים מזויפים והוא קיווה שעובדת הגשתה מחדש לא תתגלה לרשם המקרקעין. התנהלות זו מלמדת על דפוס התנהלות לקוי ופגום המלמד על ידיעתו של נאשם מס' 2 שמדובר במסמכים מזויפים.
547. ראיה נוספת המלמדת על התנהלותו הנפסדת של נאשם מס' 2 ועל כך שהוא ידע, כי מדובר בעסקאות שאינן כשרות המבוססות על מסמכים מזויפים נוגעת להחתמתו של דיאב פלאח על מסמכים שונים, לצורך קידום העברת הזכויות בעסקאות השונות על סמך ייפויי הכוח המזויפים, על אף שנאשם מס' 2 ידע, כי דיאב פלאח שרוי בדמנציה קשה וכי מצבו הקוגניטיבי אינו מאפשר לו לחתום על אותם מסמכים. כך, בהודעתו מיום 10.6.2015 (ת/60) ולשאלת החוקר אם היה לו קשר עם דיאב פלאח, אביו של נאשם מס' 3, בעסקאות שבהן טיפל עבור נאשם מס' 3 ושבהן שמו של דיאב פלאח נקשר בין כרוכש של הקרקע ובין כמיופה כוח ותשובתו של נאשם מס' 2 הייתה:
"כשהכרתי את דיאב הוא היה קשיש ולא דיבר מילה עברית, לא שוחחתי אתו על שום עניין מהותי וכל המסמכים שנעשו בשמו של דיאב, נעשו מכוח ייפוי כוח כללי שדיאב חתם לעאדל. למיטב ידיעתי האיש דמנטי אבל אני לא רופא, שמעתי מעאדל שאבא שלו דמנטי. הוא לא דיבר עברית ואני לא יכולתי לדבר אתו" (ש' 102-107).
גם כשנשאל אם החתים את דיאב פלאח על מסמך כלשהו במסגרת הטיפול באותן "עסקאות", השיב נאשם מס' 2:
"אני לא זוכר. כשבן אדם חותם על מסמך מהותי אני צריך לדבר אתו ולהסביר לו, אני לא זוכר שדיברתי אתו על משהו כזה או שהסברתי לו משהו בעניין הזה" ( ש' 108-110).
על אותם דברים חזר נאשם מס' 2 בהודעה נוספת שנגבתה ממנו ביום 10.6.2015 (ת/63) בהתייחסו ל"עסקה" בין דיאב פלאח לבין המנוח אדיב אלג'סר באישום מס' 9, שם הוא ציין:
--- סוף עמוד 248 ---
"... באחד הביקורים שלי אצל עאדל ניסיתי לדבר עם דיאב אבל הוא לא דיבר עברית ולא הצלחתי להבין מה הוא מדבר בערבית וזו אחת הסיבות שאמרתי לעאדל שבימ"ש לא יאשר את העסקה הזו. כשבן אדם חי זה יתרון גדול מאוד כי אפשר לשמוע ממנו ולהביא אותו לבימ"ש להעיד, אבל מחמת גילו של דיאב ומצבו המנטלי לא יהיה יתרון לכך שהוא חי, אני בכל מקרה לא הצלחתי לתקשר אתו ולהבין אותו, יכול להיות שדובר ערבית כן יכול היה לתקשר אתו" (ש' 15-20).