דברים אלה אינם מתיישבים עם עדותו של נאשם מס' 2 שלפיה, בהזדמנות אחת שפגש את דיאב הוא היה דמנטי ואילו בהזדמנויות אחרות "הוא היה נראה חיוני להפליא למרות שהיה מבוגר מאוד" כדבריו בעדותו. נוכח דבריו בהודעה נ/59 שהוא לא החתים את דיאב מכיוון שהוא (דיאב) לא ידע איך קוראים לעצמו ומאחר שהיה שקוע בדמנציה קשה, נשאל נאשם מס' 2 במסגרת אותה חקירה, מדוע נוכח דבריו אלה, הוא הסתמך על תצהיר של דיאב. בשלב זה, שינה נאשם מס' 2 את תשובתו וטען:
"אני לא רציתי להחתים את דיאב בעיקר משום שאינני דובר את השפה הערבית והוא אינו דובר עברית. אשר לדמנציה שלו אני לא רופא ואני לא יודע אם כל היום הוא דמנטי או חלק מהיום ותפקידו של ערטול לבדוק זאת" 0ש' 256-260).
ההסברים הסותרים שמסר נאשם מס' 2 לשאלות מדוע לא החתים בעצמו את דיאב פלאח על תצהירי הזיהוי ומדוע הסתמך עליהם על אף מצבו הקוגניטיבי שהיה ידוע לו, לא רק שאינם מתיישבים האחד עם השני כפי שהובא לעיל, אלא אף אינם מתיישבים עם התנהלותו של נאשם מס' 2 במסגרת אישום מס' 2. כך, על אף שלפי אחת הגרסאות של נאשם מס' 2 הוא לא החתים את דיאב פלאח על תצהירי הזיהוי בשל מצבו הקוגניטיבי ועל אף שלפי גרסה אחרת, הוא לא עשה כן מחמת קשיי שפה, הדבר לא מנע ממנו להחתים אותו ביום 11.11.2012, כחודש לאחר שקיבל את תצהירי הזיהוי, על שטרי מכר שצורפו לבקשה לרישום המקרקעין על שם מוסטפא חוג'יראת בשמו של המנוח אניס ראג'י סלימאן, במסגרת אישום מס' 2, כפי שעולה מתיק רשם המקרקעין ת/136. הזיגזג בגרסאות ובהסברים שמסר נאשם מס' 2 באשר למצבו הקוגניטיבי של דיאב פלאח ובאשר לנסיבות החתמתו על התצהירים נ/49 ו- ת/569, השוני בחתימות הנחזות להיות של דיאב פלאח על התצהירים שנחתמו לכאורה באותו יום ואומתו בידי אותו גורם, העובדה שתוכן התצהירים הוא שקרי לחלוטין, והעובדה שנאשם מס' 2 החתים לכאורה את דיאב פלאח על שטרי מכר על אף שמצבו הקוגניטיבי היה ירוד מאוד ועל אף קשיי השפה ביניהם, כל אלה מלמדים, כי נאשם מס' 2 ידע היטב שמדובר בעסקאות לא כשרות המבוססות על מסמכים מזויפים.
--- סוף עמוד 250 ---
549. ניתן ללמוד על כך שנאשם מס' 2 ידע שייפויי הכוח שנמסרו לו מזויפים אף מהתנהלותו במסגרת אישומים 9 ו- 10. באישום מס' 9 קיבל נאשם מס' 2 לטיפולו מנאשם מס' 3 ייפוי כוח מזויף מיום 5.2.1946 (ת/17), שלפיו מכר לכאורה המנוח אדיב אלג'סר לדיאב פלאח את המקרקעין הידועים כחלקה 13, בגוש 16578, בשלמות. בייפוי כוח זה הצהיר לכאורה המנוח אדיב אלג'סר, כי הוא הבעלים של החלקה בשלמות, וכי הוא מוכר לדיאב פלאח את מלוא זכויותיו בחלקה, דהיינו את החלקה בשלמות. ברם, באותה תקופה ממש קיבל נאשם מס' 2 לטיפולו מנאשמים 3 ו- 5 במסגרת אישום מס' 10 הסכם מכר מזויף, שלפיו מכרה לכאורה המנוחה נז'לה סאלח אלג'סר ביום 18.5.1978 את החלקה הנ"ל בשלמות למנוח נימר מרשי, אביו של נאשם מס' 5 (ת/20). בשתי העסקאות, המקרקעין היו אמורים לעבור לנאשם מס' 3 או לאחד מקרובי משפחתו ובשתיהן "המוכר" מוכר את המקרקעין בשלמות ומצהיר שהוא הבעלים שלהם בשלמות, על אף שאין הדבר כך. כל בר דעת היה שואל את עצמו כיצד ייתכן ששני אנשים מצהירים שהם הבעלים של החלקה בשלמות על אף שאין הדבר כך וכיצד ייתכן שאותה טעות נפלה בשני המסמכים המתייחסים לאותם מקרקעין, על אף שהם נערכו לכאורה בהפרש זמנים של כ- 25 שנים.