--- סוף עמוד 30 ---
64. עדותו של פארוק רחאל באשר למעורבותו של אחמד סעאידה במעשי הזיוף והמרמה קיבלה חיזוקים מהעדויות של וליד הייב ועבדאלטיף מורד. בעדותו סיפר וליד הייב, כי הוא לא זייף את ייפויי הכוח המזויפים, ולא מסר אותם לפארוק רחאל. גרסה זו, שהייתה מקובלת עלי, אינה מתיישבת עם הודעותיו הראשונות של פארוק רחאל ועם גרסתו בעימות שלפיה הוא קיבל את המסמכים המזויפים מוליד הייב. יתרה מכך, המסמכים המזויפים נתפסו בביתו של פארוק רחאל, ואף נתפסו בביתו חלק מהמסמכים המזויפים המקוריים. ההסבר שמסר פארוק בשתי הודעותיו הראשונות באשר לסיבת הימצאות מסמכים אלה בביתו ושלפיו, וליד הביא אותם לביתו ושכח אותם שם, אינו משכנע, בלשון המעטה. עובדת הימצאות המסמכים המזויפים בביתו של פארוק רחאל מחזקת אף היא את גרסתו המאוחרת יותר שממנה עולה, כאמור, כי גם הוא וגם אחמד סעידה וגם וליד הייב היוו חלק ממעשה המרמה והזיוף.
65. חיזוק נוסף ומשמעותי מאוד לגרסתו המאוחרת של פארוק רחאל מצוי בעדותו של עבדאלטיף מורד. כזכור, עבדאלטיף מורד העיד, כי אחמד סעידה פנה אליו ביחד עם מונדר רחאל, ושניהם הציעו לו לרכוש 5 דונם מתוך הקרקע של המנוחה תוריא. עבדאלטיף מורד העיד עוד, כי בעקבות פנייה זו ולאחר שסיכם עם אחמד סעידה את כל פרטי העסקה, התקיימה פגישה במשרדו של דן שפריר בנוכחות אחמד סעידה, מונדר רחאל, וליד הייב, דן שפריר, העד ואשתו במהלכה נערך ונחתם הסכם המכר בין עבדאלטיף מורד ואשתו לבין וליד הייב. עבדאלטיף מורד הסביר, כי לוליד הייב לא היה כל חלק במשא ומתן לקראת החתימה על ההסכם, הוא היה חותמת גומי בנוגע לעסקה עמו ואת התמורה עבור הקרקע הוא שילם לאחמד סעידה, שהיה הצד שלו בהסכם מבחינה מהותית. גם לאחר "שהתפוצצה" העסקה נוכח טענות יורשי המנוחה תוריא, פנייתו של עבדאלטיף לקבלת כספו בחזרה הייתה לאחמד סעידה, עובדה המלמדת כי אחמד סעידה היה הגורם שמכר בפועל את הקרקע לעבדאלטיף מורד. בעקבות פנייה זו לא טען אחמד סעידה בפני עבדאלטיף, כי הוא אינו צד להסכם, לא הפנה אותו לוליד הייב ולא טען שלא קיבל ממנו כספים תמורת הקרקע. סירובו של אחמד סעידה להחזיר את הכסף הוסבר על ידו בכך שעבדאלטיף לא היה צריך לוותר על הקרקע במסגרת התביעה המשפטית שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בין יורשי תוריא לבין שאר המעורבים בפרשה.
עדותו של עבדאלטיף הייתה אמינה ומהימנה עלי ואני נותן בה אמון מלא. עדות זו מחזקת את עדותו של פארוק רחאל, שממנה עולה כי אחמד סעידה היה שותף פעיל ומרכזי במעשה המרמה וכי בהתאם להסכמות ביניהם אמור היה אחמד סעידה לקבל 6 דונם אותם התכוון למכור לצד שלישי דרכו או דרך וליד הייב. תכנון זה עליו סיפר פארוק רחאל בעדותו ובשתי הודעותיו המאוחרות במשטרה בוצע הלכה למעשה עת מכר אחמד סעידה לעבדאלטיף מורד 5 דונם מהקרקע, ושלשל את התמורה לכיסו.