הפרת חובת היידוע
8. הנאשם מס' 8 טען, כי כתב האישום הוגש נגדו כאשר היה משוחרר, מבלי שקוימה חובת השימוע, וזאת בניגוד להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. לטענתו, חובת השימוע היא טענה מהותית ואינה מהווה טענה מקדמית שיש חובה להעלותה בתחילת המשפט. על פי הנטען, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, "זכות השימוע היא כזכות יסוד המוקנה (כך במקור – ע.ט.) לחשוד, אשר מניעתה ממנו שלא כדין, עשויה להביא לבטלות כתב האישום שהוגש נגדו" (סעיף 16 לסיכומים). נטען עוד, כי בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שבו הופרה חובת השימוע, יש להזדקק לדוקטרינת הבטלות היחסית ולהורות על ביטול כתב האישום ועל עריכת שמוע לנאשם, או הותרת כתב האישום על כנו ומתן הוראה למאשימה לערוך שימוע בדיעבד. לא ברור מתוך עיון בסיכומי הנאשם מס' 8, האם הוא עותר לביטול כתב האישום או שמא למתן הוראות למאשימה לערוך לו שימוע בדיעבד, ואין התייחסות בסיכומיו באשר לאופן שבו יש ליישם את דוקטרינת הבטלות היחסית במקרה דנן.
9. דין טענה זו להידחות. גם טענה זו היה על המבקש להעלותה לפני סיום שמיעת הראיות ולא היה מקום להעלותה אך במסגרת הסיכומים. הטענה של הפרת חובת השימוע מחייבת עריכת בירור עובדתי בשתי שאלות: הראשונה, האם אכן לא נערך שימוע לנאשם; והשנייה, ככל שאכן לא נערך שימוע לנאשם, מדוע לא נערך שימוע. מאחר שטענת הפרת חובת
--- סוף עמוד 6 ---
השימוע הועלתה, לראשונה, בסיכומים, בירור עובדתי כאמור לא נערך. גם הנאשם מס' 8 לא טען בעדותו דבר וחצי דבר לעניין הפרת חובת השימוע, וכלל לא טען כי לא נערך לו שימוע. ייתכנו מקרים שבהם הנאשם זומן לשימוע אך הוא בחר לוותר עליו, ייתכנו מקרים שבהם הנאשם זומן לשימוע, אך בחר שלא להתייצב, וייתכנו מקרים שנעשה בהם שימוש בסמכות הנתונה לפרקליט/ת המחוז על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. כדי להעמיד שאלות אלה במחלוקת ולאפשר את בירורן, הייתה מוטלת על הנאשם מס' 8 החובה להעלות את טענתו לעניין הפרת חובת השימוע במהלך ניהול המשפט, על מנת לאפשר למאשימה להתמודד עם טענה זו ולהציג את התשתית העובדתית הנוגעת אליה. די באמור כדי להביא לדחיית הטענה מכל וכול.
גם לגוף העניין, אין בסיס לטענה. סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי "רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך". הנה כי כן, לפרקליט/ת המחוז שיקול דעת אם לשלוח הודעה לחשוד המיידעת אותו בכוונה להגיש נגדו כתב אישום. משמעות הדברים היא, שמהרגע שפרקליט/ת המחוז החליט/ה שבנסיבות העניין, אין לשלוח הודעה כאמור, לא קמה לנאשם זכות שימוע. לתגובת המאשימה, שהוגשה לאחר הגשת הסיכומים מטעם הנאשם מס' 8, צורף מזכר מיום 19.5.2015, שממנו עולה, כי פרקליטת המחוז אישרה "הגשת כתב אישום ללא יידוע החשודים ג'סאן ערטול, נסים פלאח וטארק חביבאללה, וללא קיום שימוע בעניינם". הנאשם מס' 8 לא התייחס משום מה למזכר זה, לא ציין את העובדה שפרקליטת המחוז אישרה הגשת כתב אישום נגדו ללא עריכת שימוע וכמובן, לא תקף את שיקול דעתה של פרקליטת המחוז ולא העלה כל טענה בעניין זה. משלא הועלתה כל טענה מצד הנאשם מס' 8 באשר לאופן שבו הפעילה פרקליטת המחוז את שיקול דעתה, ומשהוכח כי פרקליטת המחוז אישרה הגשת כתב האישום ללא עריכת שימוע בהתאם לסמכותה לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, דין טענות הסניגור לעניין הפרת חובת השימוע להידחות.