ראשיתה של הפרשה שבפנינו נעוצה אי שם בחודש אוקטובר שנת 1996, עת התעניינו האחים התובעים ברכישת זכויותיו של סולימאן במקרקעין המצויים בבית חנינה בירושלים, והידועים כגוש 30607 חלקה 41 (להלן - "חלקה 41").
6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת התגבשות העיסקה, ניגשו מדחת (תובע 1) וסולימאן (נתבע 1), בשלהי חודש אוקטובר שנת 1996, ללשכת רישום המקרקעין בירושלים להוצאת נסח רישום הנוגע לחלקה 41, וזאת במטרה לבדוק את טיב זכויותיו של סולימאן בחלקה זו. בלשכת רישום המקרקעין פגשו מדחת וסולימאן - אשר התקשו בהוצאת הנסח בעצמם - באופן אקראי את עו"ד ג'ורג' שוכרי (נתבע 4), עורך דין צעיר אשר קיבל את רישיונו אך ארבעה חודשים קודם לכן, והלה נאות לעזור להם בהוצאת הנסח. מיד לאחר מכן, פנו מדחת וסולימאן לעו"ד שוכרי, וביקשו ממנו לטפל בעיסקה המתגבשת ביניהם, ביחס לחלקה 41. בין הצדדים סוכם כי עו"ד שוכרי יבצע את הבירורים הנדרשים הנוגעים לחלקה 41, ולאחר מכן יערוך ביניהם את ההסכם.
7. בדיקתו של עו"ד שוכרי העלתה כי חלקה 41 נמצאת עדיין בהליכי הסדר, ובשל כך לא ניתן להוציא נסח רישום ביחס לחלקה 41 הנ"ל.
יום או יומיים לאחר הפגישה הנ"ל, קיבל עו"ד שוכרי מלשכת רישום 0המקרקעין העתק מלוח הזכויות הבלתי מאושר של החלקה. ממסמך זה (נ/103) עלה, כי ביחס לחלקה 41 - ששטחה הכולל הוא 6 דונם ו-146 מ"ר - רשום סולימאן בלוח הזכויות הבלתי מאושר כמי שטוען לבעלות של שליש מהחלקה. עו"ד שוכרי טוען (סעיפים 11-10 לתצהיר עדות ראשית של עו"ד שוכרי), כי לאחר קבלת מסמך זה, עשה עוד בדיקה אצל רשויות המס, ולטענתו, אכן קיבל אישור מרשויות המס כי כל עיסקה אחרת לא נעשתה בחלקה.
--- סוף עמוד 13 ---
8. בין הצדדים ישנה מחלוקת עובדתית בשאלה, כמה פגישות היו בין הצדדים לאחר מכן. לטענת התובעים (סעיפים 23-21 לסיכומי התובעים), לאחר שהודיע להם עו"ד שוכרי כי ביצע את הבדיקות הנחוצות, התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד שוכרי, אשר בה סיכמו הצדדים את פרטי ההסכם ואת התמורה המוסכמת, ושולמה לסולימאן מקדמה בסך 1,500 דולר. לאחר מספר ימים, כך טוענים התובעים, הודיע עו"ד שוכרי לצדדים כי ההסכם מוכן, וביום 31.10.96, נפגשו מדחת, מחמד (תובעים 1 ו-3), סולימאן ועו"ד שוכרי במשרדו של שוכרי וחתמו על ההסכם (להלן - "ההסכם המקורי"). מנגד, עו"ד שוכרי טוען (סעיפים 13-5 לתצהיר עדות ראשית מטעם עו"ד שוכרי) כי לאחר הפגישה בלשכת רישום המקרקעין לא התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים, עד ליום חתימת ההסכם. לטענתו, לאחר שהודיע להם כי הסתיימו הבדיקות וההסכם מוכן, הגיעו הצדדים, ביום 31.10.96, למשרדו, חתמו על ההסכם הראשון, ובמעמד זה שילמו התובעים לסולימאן מקדמה בסך 1,500 דולר.