השופט י' שפירא, אשר סבר כי יש לקבל את הערעור, ראה לנכון לחייב את המשיבים בהוצאות המשפט (אגרת ערעור) ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצרוף מע"מ.
אב בית הדין, השופט מ' רביד, אשר - כמוני - סבור כי יש לדחות את הערעור מציע לחייב את המערערת לשלם למשיבים 1 ו-2, וכן למשיבים 3 ו-4, הוצאות בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ, לכל קבוצת משיבים.
לו דעתי תישמע, הייתי נוקט בדרך אחרת, ככל שהדבר נוגע להוצאות ולשכ"ט עו"ד: מאחר והמחלוקת בין הצדדים היא גם מחלוקת משפטית, ובפנינו - בבית משפט זה - יש דעת רוב ודעת מיעוט, אני סבור כי מן הראוי לנהוג בדרך שנהג בית משפט קמא, דהיינו: לקבוע כי בהליך שלפנינו, כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר הטרחה של עורך דינו. אני מקווה כי בכך גם יימנע הקרע בתוך המשפחה, בין בני הדודים, וכל צד יוכל להשאיר פרשה זו מאחוריו.
הוחלט ברוב דעות, השופט משה רביד והשופט משה דרורי, כנגד דעתו החולקת של השופט יוסף שפירא, לדחות הערעור, ללא צו להוצאות.
ניתן היום ג' באב, תשס"ה (8 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
יוסף שפירא, שופט
משה דרורי, שופט
משה רביד, שופט