22. בכתב ההגנה שהוגש על ידי מר טסלר המנוח, דחה טסלר מכל וכל את טענת התובע בדבר הפרת זכות היוצרים שלו. לטענתו (סעיף 9 לכתב ההגנה), מכוח ההסכמים עליהם חתם עם האמן - הסכמים שנחתמו קודם להסכם של התובע עם האמן - הוא היה בעל זכות היוצרים האמיתי בפסלים נשוא המחלוקת. עוד טען טסלר, כי אם ניתן להאשים מאן דהו בהפרת זכות יוצרים, הלא יש להאשים את התובע עצמו, שהפר את הזכויות שרכש הוא
--- סוף עמוד 15 ---
(טסלר) מהאמן, ועל כן הוא שומר לעצמו (טסלר) את הזכות לתבוע אותו על הפרה זו.
בכתב הגנתו, לא התייחס טסלר לא לטענת הזיוף, לא לטענה בדבר נטל ההוכחה ולא לטענה בדבר תחולתו של כלל הראיה הטובה, וזאת, כאמור (לעיל סוף פיסקה 18), בשל העובדה שטענות אלו לא בא זכרם בכתב התביעה, והם עלו רק בשלב מאוחר יותר, במסגרת הדיונים והסיכומים, שלב שבו מר טסלר כבר לא היה בין החיים.
23. בכתב ההגנה שהוגש על ידי מר לויזון, ולאחר מכן בסיכומיו, דחה לויזון בתוקף את טענות התובע. לויזון תמך בגירסת טסלר, וטען, כי הפסלים נשוא המחלוקת הם פסלים "כשרים" לכל דבר ועניין, שכן הפסלים נרכשו ממר טסלר המנוח, שהיה בעצמו בעל זכות יוצרים בפסלים, וזאת לאחר שחתם עם האמן על הסכמים בהם רכש את זכות היוצרים על הפסלים מהאמן. עוד טען לויזון, כי רכישת הפסלים מטסלר נעשתה לאחר שהלה הציג בפניו את ההסכמים הנ"ל. לויזון טען כי טענות התובע בדבר זיוף ההסכמים, ובדבר חוסר תום הלב שלו - משוללי יסוד, ואין להם תמיכה בחומר הראיות. לאור זאת, טען הנתבע, כי התביעה דנן מחוסרת כל בסיס, וביקש מבית המשפט לאמץ את עמדתו ולדחות את התביעה. הטענות הרבות שהעלה הנתבע ביחס לכל אחד מטיעוני התובע, יידונו להלן בהרחבה, כל טענה במקום הראוי לה.
24. ביום 3.5.99, הגיש התובע בקשה (בש"א 2316/99) בה ביקש מבית המשפט כי ייתן לו רשות לפיצול סעדים. התובע טען כי נגרמו לו נזקים כספיים גדולים כתוצאה מהפרת זכות היוצרים שנעשתה, לטענתו, על ידי הנתבע, אולם הנזקים טרם התגבשו במלואם. לטענת התובע, הערכת הנזקים שנגרמו תתאפשר רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שייתפסו כל היצירות שבידי הנתבע ויינתנו על ידו חשבונות מפורטים, ועל כן מוצדק כי בית המשפט ייתן לו רשות לפיצול סעדים. מצד הנתבע, לא נתקבלה כל תגובה לבקשה זו.
החלטה בבקשה זו טרם ניתנה, ברם, לאור התוצאה של פסק דין זה, אין צורך לדון ולהחליט בבקשה.
--- סוף עמוד 16 ---