--- סוף עמוד 49 ---
השניה של נתבע 1 ניכר שינוי. הוא התחמק. ניכר כי המעמד לא נוח לו והוא לא רצה לענות על השאלות ובפרט כאלה שניכר כי סבר כי הן שאלות נכונות.
246. בחקירה הוא ציין כי שמע על המתנה לראשונה ממשרד עורכי הדין (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 414, שורות 14-23, עמ' 415).
247. נתבע 1 נשאל בחקירתו עם מי דיבר על המתנה והשיב: "אין לי מה לדבר, הודיתי בתוך לבי פנימה לאמא ובזה נגמר הסיפור" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 416, שורות 4-10). בהמשך נשאל שוב האם דיבר על כך עם אמו והשיב: "לא רציתי להלאות את אמא ולעצבן, כל מיני דברים שאמי הייתה, מצבה היה לא הכי טוב, לא נעים, אישה על ערש דווי, זהו" (עמ' 438, שורות 16-17). גם גרסה זו מעלה תהיות: אם מצבה של האם קשה והיא על ערש דווי והוא אינו מסוגל אפילו לדבר איתה על זה מדוע הסכים לקבל את המתנה? אם האם לשיטתו היא זו שיזמה את ההסכם (כפי שטען בתצהירו), אזי מה הבעיה והקושי להודות לה? ויתרה מכך, לא ברור כיצד הודיה לאם על נדיבותה צריכה להלאות את האם או לעצבן אותה. כשנתבע 1 עומת שהתשובה לכך אינה סבירה הוא השיב: "אין לי תשובה לזה" (עמ' 411, שורה 5).
248. נתבע 1 התבקש לתאר מה היו הנסיבות הקשורות לחתימתה של נתבעת 2 לאחר שאישר כי היה איתה במשרד עורכי הדין. בתשובתו טען כי: "לא יודע, לא יודע, אין לי מושג" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 435, שורה 6). גם בהמשך כשנשאל על הפרטים הספציפיים השיב: "לא יודע, אני כבר לא זוכר". השיב מספר פעמים "לא זוכר".
249. בהמשך החקירה נזכר כי אמר לנתבעת 2 שתחזור בה מהביטול ושכנע אותה כי תחזור לעו"ד לחתום על המסמכים. בעת חקירת,ו נתבעת 2 הייתה באולם ואישרה את הדברים (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 443, שורות 15-23).
250. נתבע 1 נשאל לגבי הקשר שלו עם נתבע 5 על המתנה וציין כי דיבר עם נתבע 5 פעם אחת על המתנה והוא שאמר לו בשישי בערב כי הם קיבלו מתנה ונתבע 5 השיב "סחתיין" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 446-447). כאמור לעיל גרסה זו התגלתה כבלתי סבירה לאחר שנתבע 5 היה מי שהביא לאם את עו"ד ------ וידע בזמן אמת על המתנה והיה מעורב מאוד בביצועה.
251. נתבע 1 אישר בעדותו בחקירתו הראשונה ביום 15.5.2017 כי הבטיח לאם ולאחיותיו כי יעשה את מירב המאמצים כי חלוקת רכושה של האם תהיה שווה בשווה בין כל ילדיה (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 461-462).