כפי שהבהרתי, אמא מעולם לא דיברה איתי על פעולות מתנה זו.
6. נתבע 5 אמר שהוא יקח אותי לעורך הדין לסדר את נושא הדירה שהמגורים של נתבע 1 יובטחו בדירה.
נתבע 5 לקח אותי לעורכת הדין, שם הציגו לי מסמכים שהדירה צריכה לעבור לארבעתנו. הבנתי אז שלא רק מבטיחים את המגורים של נתבע 1 אלא ממש רוצים להעביר את הדירה לארבעתנו. אני אמרתי שאני לא רוצה לחתום על דבר כזה, אמא מעולם לא אמרה שהיא רוצה שהדירה תעבור רק לארבעתנו ולא לכל ילדיה, ואני לא מוכנה שדבר כזה יהיה.
נתבע 5 אמר לי שאני עושה לו בעיות אם אני לא אחתום על מסמכי הטאבו, ולכן חתמתי על מסמכי הטאבו אולם ביקשתי לחתום גם שאני לא רוצה שהדירה תהיה שלי. אני הרגשתי שזה ממש גזל מהאחיות, שזה לא רצון של האמא ולכן הרגשתי רע עם מה שקורה ולכן חתמתי על ויתור שעורכת הדין הכינה במקום.
7. למחרת הגעתי לבית החולים לבקר את אמא, פגשתי את שם את אחי נתבע 1, הוא שאל אותי מה היה אצל עורך הדין וספרתי לו. הוא כעס עלי ואמר לי למה לא חתמת שהדירה תהיה גם על השם שלך, את חייבת לעשות זאת, כדי שנתבע 5 לא ישתלט על הכל, יהיה לי בעיות אם השם שלך לא יהיה שם.
אבהיר, כי אמא באותו המועד (גם באותו היום וגם בתקופה שקדמה לכך) שכבה במיטה בבית החולים, מצבה היה קשה, לא יכלה לקום, מחוברת לקטטר, בקושי תקשרה ובקושי דיברה איתנו, היא בקושי אכלה והיתה ממש במצב בריאותי ונפשי ירוד מאוד. לכן בכלל לא דיברנו עם אמא על נושא הדירה בכלל. מבחינתי לא רק שלא ניתן היה לדבר איתה בגלל מצבה הנפשי וההכרתי אלא גם היה ברור לי שהדבר נעשה שלא בידיעתה.
נתבע 1 לקח אותי באותו רגע שוב לעורכת הדין ושם חתמתי שוב על כך שהשם שלי כן יופיע בטאבו.
[...]
10. ברור לי כי אמא לא התכוונה ולא רצתה לתת את הדירה רק לארבעתנו, הדבר ברור לי כשמש, היא מעולם לא אמרה שהיא מעדיפה
--- סוף עמוד 53 ---
חלק מהילדים על אחרים וזה גם לא היה כלל. " (ההדגשות בקו – הוספו).
263. חשיבות תצהירה של נתבעת 2 מיום 15.7.2012 נובעת מכך שהוא נחתם בראשית ההליכים וטרם שנתבעת 2 נחשפה למלוא הסכסוך המשפטי בין האחים.
264. ביום 19.7.2012 – כעבור 4 ימים מחתימת התצהיר לעו"ד קראוס - חתמה נתבעת 2 על יפוי כוח למשרד ב"כ הנתבעים, עו"ד דרור, לצורך טיפול בתביעה זו. ביום 24.7.2012 שלחה נתבעת 2 למשרד ב"כ הנתבעים הודעה בכתב יד (צורפה כמוצג נ/1) בה היא מודיעה על ביטול יפוי הכוח שניתן למשרד ב"כ הנתבעים לייצגה.