275. לכך יש להוסיף את הסתירות שעלו מעדותו של נתבע 5 בפרט וכן אי הזיכרון המשותף לכל מקבלי המתנה ונתבע 5 לגבי פרטים מהותיים הקשורים לנסיבות ההסכם. איש מהם לא ידע להסביר מדוע לא הודה למנוחה על המתנה ומדוע לא דיבר עימה על כך אפילו לא במילה. הימנעות זו הינה פרט מהותי ומשמעותי המטיל צל כבד על ההתנהלות ועל גמירות דעתה העצמאית של המנוחה.
276. העדר הפירוט, הספקות והעדר ההסברים בנושאים מהותיים הם שיצרו מסה של ראיות ועדויות שכולם תומכים בכך שלמנוחה לא הייתה גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם. זאת, גם בהנחה שהאם הייתה מבחינה משפטית כשרה להתקשר בהסכם באותה העת.
277. ההתנהלות המשפחתית שבה איש אינו מדבר עם המנוחה על הסכם המתנה, תמוהה ביותר ולא סבירה ולא קיבלה כל הסבר מניח את הדעת. בפרט לאור הסכסוך המשפחתי הקשה שכבר פרץ זמן רב לפני כן ובו היו מעורבים כולם.
278. לכך יש להוסיף כי עלו ספקות מהותיים לגבי חוות הדעת של ד"ר גורביץ, כפי שפורט לעיל, לגבי אופן עריכת חוות הדעת, מה שנשאלה המנוחה ומה שלא נשאלה.
279. הסברי מקבלי המתנה לגבי הסיבה להעברה, שעה שלשיטתם איש מהם לא דיבר על כך עם המנוחה, לא היו מספקים. מלבד הטענה שחזרו עליה כי זה היה רצונה של האם, נדרש היה
--- סוף עמוד 56 ---
בנסיבות שפורטו לעיל הסבר משכנע רב ביותר. הסבר זה לא ניתן. לא שוכנעתי מה הוביל את האם לוותר על הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר שלה, ללא תמורה, ללא דאגה אמיתית ומהותית לזכויותיה ותוך פעולה בניגוד לכל מה שהצהירה עליו בשנים האחרונות טרם פטירתה ועד לפרוץ הסכסוך המשפחתי.
280. העובדה כי לאחר חתימת מלוא מסמכי ההסכם, איש אינו פונה למנוחה – לא עורכי הדין ולא מקבלי המתנה – מעלה תהיות שלא קיבלו מענה מספק.
281. מעורבותו של נתבע 5 ובקיאותו והסתירות המהותיים והעדר תשובותיו בנושאים מהותיים גם הם היוו עדות מכרעת ששכנעה כי לא הוכח כי המנוחה הייתה בעלת גמירות הדעת לחתימה על ההסכם. גרסתו בתחילה כי לא היה מעורב ולא ידע דבר, הופרכה.
282. התחושה שעלתה הינה כי כולם עצמו עיניהם – גם עורכי הדין וגם מקבלי המתנה – מלראות את מצבה של המנוחה. עדותה של נתבעת 2 לגבי מצבה של המנוחה בבית החולים בעת חתימת הסכם המתנה הייתה האמינה ביותר. מעדות זו עולה ספק מהותי כיצד המנוחה יכולה הייתה להתקשר בהסכם המתנה, להבין את משמעותו ולבחור לבצעו.
283. המידע המלא לגבי הסכם המתנה היה בידי הנתבעים ובידי עורכי הדין שערכו את ההסכם. שעה שעלו ספקות כה מהותיים והם לא קיבלו מענה משכנע לנסיבות ההעברה, נשמטה הקרקע המשפטית לקבוע כי למנוחה הייתה גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם.