איני משוכנע כי ניתן לסמוך על זכרונו של התובע 4 בעניין זה. בסעיף 21 לתצהירו נ/7, טען התובע 4 כי גם במעמד שבו חתמה סעדה על ייפוי הכוח, חתמה גם סבתו, וידאד, על ייפוי כוח דומה; לעומת זאת, בסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית, שניתן כחודש וחצי לאחר מכן, הצהיר התובע 4 כי לא זכור לו שסבתו וידאד חתמה באותו מעמד על ייפוי כוח. התובע 4 לא הבהיר בחקירתו את פשר הסתירה ואת פשר השינוי הקיצוני בגרסתו תוך פרק זמן כה קצר (עמ' 163 שורות 10 – 33 ועמ' 164 שורות 1 – 7 לפרוטוקול). מעניין לציין בהקשר זה כי סעדה עצמה לא טענה כי וידאד נכחה ביום 7.8.83 בביתה של אאידה.
74. התובעים טענו כי מספר תעודת הזהות שלפיו זוהתה סעדה בקונסוליה – אינו שלה. לא ייתכן, לדבריהם, שסעדה זוהתה כך בקונסוליה ומכאן – שלא התייצבה לחתום שם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר. מכאן – שייפוי הכוח הבלתי חוזר הנדון – משולל כל תוקף. אדון בטענה זו ואדחה אותה, יחדיו עם טענה דומה הנוגעת למספר ותוקף תעודת הזהות של וידאד (ראו להלן פסקות 82 – 83).
75. דחיית הגרסה שסעדה חתמה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר בביתה של אאידה ביום 7.8.83, מתחזקת לאור העובדה שסעדה חתמה גם על ייפוי כוח כללי לטובת הנתבע (נספח 22 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע). איש מן התובעים לא ציין את דבר קיומו של ייפוי הכוח הכללי וממילא לא את דבר החתימה עליו. והנה, המעיין בייפוי הכוח הכללי יגלה, ללא קושי, כי המסמך נחתם ואומת ביום 8.8.83 בקונסוליה. סעדה זיהתה, כאמור, את חתימתה על ייפוי הכוח הכללי (עמ' 57 שורות 29 – 31 לפרוטוקול). התובעים לא ביקשו לתקוף את ייפוי הכוח הכללי וכאמור – נפקדה מכתב התביעה או מתצהירי התובעים התייחסות כלשהי למסמך זה. תוקפו של המסמך אינו שנוי אפוא במחלוקת. בהינתן האמור, ומשהתייצבה סעדה בקונסוליה לשם החתימה על ייפוי הכוח הכללי ביום 8.8.83, מהווה הדבר חיזוק לכך שבאותו מעמד חתמה היא גם על ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
76. מר משה ליזמר, אשר כיהן בעת ההיא כקונסול ישראל בצ'ילה ואשר נחזה להיות חתום כמי שאימת את החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, העיד לפניי מטעם הנתבע (עד הגנה 5). בתצהיר עדותו הראשית, אישר מר ליזמר את חתימתו בגב ייפוי הכוח הבלתי חוזר והוסיף ואישר את חותמת הקונסוליה. לא עלה בידי התובעים להניח בסיס לכך שסעדה לא התייצבה לפניו ביום 8.8.83 בקונסוליה לשם החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר (עמ' 604 שורות 6 – 32 לפרוטוקול).