32. בענייננו, ניתן ללמוד מלשון הצוואה על מהות ההוראה הרלוונטית שבדין החלה במקרה שבפנינו וראה סעיפים 2-3 לצוואת המנוח:
"2. ב. לאחר מכן, יהיה כל עזבוני מסוג ו/או מין כלשהוא, ובנוסף לכך, כספים רכוש, נכסים ו/או זכויות מסוג או מין כל שהוא. שיגיעו לבעלותי ו/או שאהיה זכאית להם ברבות ימים ואשר לא פורט לעיל, יהיו לאשתי -- ת.ז. ----(להלן "אשתי") ולה בלבד, ומלבדה לא יהיה לאיש חלק ונחלה בעיזבוני ובכל שאר רכושי, באמור לעיל. אשתי תהיה חופשית לנהוג בעיזבון ובשאר רכושי, שאני מנחיל לה, כבעלים לכל דבר, וכפי שתמצא לנכון.
3. אם חו"ש לא תהיה אישתי בין החיים ביום דיני, אזי יהיה עזבוני לשני ילדנו.
--- סוף עמוד 15 ---
ג. ל--- (להלן: "בני ---) רח' ---.
ד. ל---(לבית ---) ת.ז --- (להלן: "בתי ---") רח' ---."
33. אני סבורה כי בדומה למסכת העובדתית בפרשת זמיר' נ' גמליאל, קבע המנוח בעניינו בסע' 2 ב' לצוואה כי מי שתירש אותו היא המנוחה, אולם הוא צפה כי ייתכן והמנוחה לא תהיה בין החיים במועד פטירתו ולכן הורה, בסע' 3 לצוואה, כי במקרה שכזה, יבואו ילדיהם במשותפים במקומה. אין בצוואתו כל התייחסות ליורש שיבוא אחר המנוחה, במקרה בו המנוחה היא היורשת – דהיינו עסקינן בבירור במקרה של 'יורש במקום יורש' כהגדרתו בסע' 41 לחוק הירושה.
סיכום
34. בנסיבות העניין ולאחר שבחנתי הנתונים כאמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. ת"ע 62178-09-17 -ניתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 18.4.2004.
ב. ת"ע 63492-09-17 -ההתנגדות לקיום הצוואה מיום 18.4.2004- נדחית.
ג. צוואת המנוחה משנת 2004 כוללת גם רכוש שלא היה בבעלותה בשנת 2004, והוא
התקבל לידיה בהמשך לקיום צוואת בעלה המנוח.
ד. צוואת המנוח קבעה הוראות של "יורש במקום יורש" ולא "יורש אחר יורש".
35. לאחר שבחנתי כלל הנתונים כאמור לעיל – יש לקיים צוואת המנוחה משנת 2004. תוגש פסיקתא לחתימה.
36. נוכח העובדה שהמתנגדת חזרה בה בחלק גדול מטענותיה כבר בשלבים מוקדמים של ההליך – מחייבת המתנגדת בהוצאות מופחתות וע"ס 25,000 ₪.
ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט, 18 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
ירה דהן