--- סוף עמוד 797 ---
stronger the entitlemen” (Radin “Property and Personhood” [289],
at p. 986).
עמד על כך המלומד Kommers, בציינו את הרציונלים העומדים בבסיס ההגנה החוקתית על זכות הקניין במשפט הגרמני:
“...[T]he property guarantee... must be seen in relationship to the personhood of the owner – i.e., to the realm of freedom within which persons engage in self-defining, responsible activity...
...Particularly emphasized in German constitutional law is the subjective character of the property right: Property is associated with liberty and personhood; it provides space for the exercise of autonomy and self-realization” (D.P. Kommers The Constitutional Jurisprudence of the Federal Republic of Germany [284], at p. 252).
מהמקובץ לעיל עולה כי הזכות לקניין כרוכה – בנסיבות מסוימות – באישיותו של בעל הקניין ובזכותו לכבוד. ערכו של הקניין בנסיבות אלו אינו נובע משוויו הכלכלי, כי אם מהמשמעויות שבהן הוא נושא עבור בעליו. משמעויות אלו – החל במשמעות רגשית עמוקה, עובר בזיקה משפחתית או מסורתית וכלה בקשר היסטורי או דתי – אינן ניתנות לכימות או להערכה, וספק אם ניתן לפצות על אובדנן. תוצאתה של פגיעה בקניין בנסיבות אלו חמורה פי כמה מבחינתו של הפרט הנפגע (ראו דברי השופט טירקל בדנ"א 1333/02 הנ"ל [110]).
זאת ועוד, ההכרה בכך שקניין עשוי להיות חלק מאישיותו של האדם בנסיבות מסוימות מחייבת להעניק משמעות אף לציפייה של אדם להוסיף ולהחזיק בו. תחושת קביעות באשר לקניין הכרוך באישיותו של האדם, הכרחית היא למהלך החיים התקין ולתחושת ביטחון וחירות. ובלשונה של פרופסור Radin:
“The view of personhood also gives us insight into why protecting people’s ‘expectations’ of continuing control over objects seems so important. If an object you now control is bound up in... your future self, and it is partly these plans for your own continuity that make you
--- סוף עמוד 798 ---
a person, then your personhood depends on the realization of these expectations” (Radin supra [289], at p. 968).
ובהמשך:
“A person cannot be fully a person without a sense of continuity of self over time. To maintain that sense of continuity over time and to exercise one’s liberty or autonomy, one must have an ongoing relationship with the external environment, consisting of both ‘things’ and other people. One perceives the ongoing relationship to the environment as a set of individual relationships, corresponding to the way our perception separates the world into distinct ‘things’. Some things must remain stationary if anything is to move; some points of reference must be constant or thought and action is not possible. In order to lead a normal life, there must be some continuity in relating to ‘things’. One’s expectations crystallize around certain ‘things’, the loss of which causes more disruption and disorientation than does a simple decrease in aggregate wealth” (Radin supra [289], at p. 1004).