--- סוף עמוד 598 ---
הפעמים חוקי פיצוי שונים, הקובעים הסדרים ייחודיים שאין ביניהם בסיס להשוואה של ממש. מפוני סיני ומפוני ההתנתקות הינם קבוצות נבדלות, כל קבוצה על תביעותיה, זכויותיה והסדרי הפיצויים שנקבעו לה. אכן, אפילו היה ניתן לקבוע כי מפוני סיני זכו בהסדר פיצוי מיטיב לעומת זה שנקבע למפונים על-פי חוק יישום ההתנתקות – ובהיעדר תמונה כוללת בעניין לא נביע כל עמדה בדבר – לא היה בכך בלבד כדי להצדיק התערבות בהסדר הפיצוי הנוכחי. המדינה רשאית להעניק בנסיבות מסוימות הסדר כזה ובנסיבות שונות הסדר אחר, ובלבד שבכל מקרה הפיצוי מקיים את תנאי החוקתיות לפגיעה בזכויות האדם עקב הפינוי. נושא זה ייבחן בהמשך בבדיקת חוקתיותם של הסדרי הפיצוי הקבועים בחוק יישום ההתנתקות; אין לו דבר עם הוראותיו של חוק פיצוי מפוני סיני. לאור מסקנתנו זו איננו רואים מקום לבחון, בהקשר שלפנינו, את השאלות המשפטיות הקשורות במעמדה החוקתי של הזכות לשוויון ובמיקומה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו גם פיסקה 240 להלן).
(6) מנגנון ההכרעה בתביעות הפיצויים לפי החוק
154. במקצת העתירות (בג"ץ 3059/05, בג"ץ 2252/05 ובג"ץ 3205/05) העלו העותרים טענות כנגד חוקתיותו של המנגנון שנקבע בחוק להכרעה בתביעות הפיצויים של המפונים. יצוין כי העתירה בבג"ץ 3059/05 מיקדה עצמה רק בטענות כנגד המנגנון האמור. כפי שיפורט להלן, מנגנון ההכרעה שנקבע בחוק מורכב משני גופים עיקריים –ועדות הזכאות והוועדה המיוחדת. במסגרת המנגנון האמור הועיד המחוקק תפקיד גם לשמאי הממשלתי הראשי. לטענת העותרים, הסמכויות הנתונות בחוק לגופים האמורים, הרכבם של גופים אלה והמנגנון שקבע המחוקק לביקורת שיפוטית על החלטותיהם לוקים בפגמים חוקתיים המצדיקים התערבותו של בית-משפט זה. לשם הכרעה בטענות האמורות נעמוד תחילה על הרכבם של הגופים האמורים, על סמכויותיהם ועל תכלית הקמתם בהתאם לתכליותיו הכלליות של החוק. לאחר מכן נפנה לדיון בטענות העותרים.
ועדות הזכאות
155. פרק ג' לחוק יישום ההתנתקות הוקדש למנגנון ההכרעה בתביעות הפיצויים, ובמרכזו עומדות ועדות הזכאות המוקמות על-פי הוראת סעיף 10(א) לחוק. על-פי האמור בסעיף זה, על מנהל המינהלה להקים ועדות זכאות. כל ועדת זכאות כוללת ארבעה חברים: עובד מדינה הכשיר להיות שופט של בית-משפט השלום שימנה שר המשפטים, והוא יהיה יושב-ראש הוועדה; מנהל המינהלה או נציגו שהוא עובד