57. אין טענה, או ראיה, כי המינהל הודיע לתובעים 2- 10 על הסכם הפיצויים עם חסן או על תשלום הפיצויים, ולכן אין עוגן לטענה כי המינהל, שהסכים לשלם לחסן, סמך בתום לב על שתיקתם או על השיהוי בהגשת התביעה מצדם. על כן אין לחסום את תביעת התובעים 2-10 ויש להתיר להם לתבוע את חלקם בפיצויי ההפקעה.
התביעה כנגד ח'לאילה
58. חסן תובע גם את ח'לאילה ועותר לחייבו לשלם כל סכום שקיבל מהמינהל כפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. עוד טוען חסן כי יש לחייב את ח'לאילה לפצותו במלוא ערך המקרקעין, שכן ח'לאילה פעל להגשת התביעה בהליך הקודם, ברשלנות, בלי להודיע לחסן, ובמחדליו גרם לכך שהתביעה תמחק.
59. כפי שהובהר לעיל, ח'לאילה אישר כי קיבל מעו"ד חוסין את הפיצוי ששולם, לאחר ניכוי שכר טרחת עורך הדין בסך - 153,150 ₪, וטוען כי העביר לחסן סך של 100,000 ₪. ח'לאילה מפנה למסמך המכונה "זיכרון דברים ואישור על קבלת כספים" מיום 1.5.2011 שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע, שבגדרו מאשר חסן את קבלת הכספים (נספח לסיכומיו של ח'לאילה). לפי עדותו של ח'לאילה, הוא הגיע עם חסן לסניף בנק הפועלים, משך את הסכום המזומן ונתן לחסן את מלוא הסכום. ח'לאילה צירף מסמכים המעידים על משיכת הסכום מחשבון הבנק. ח'לאילה העיד כי את הכסף מסר לחסן בחצר האחורית של הבנק (עמ' 34). ח'לאילה סיפר כי תיאם את מסירת הכסף עם בתו של חסן, מונטהה (שם שורה 5). עוד סיפר חסן כי כאשר התקבל החזר מס שבח, ממנהל מיסוי מקרקעין, בסך של 7,050 ₪ נשלח הסכום ישירות לחסן (סעיף 12 לנ/3, עמ' 35 וכן נספח לסיכומי ח'לאילה). לטענתו חסן משך את הכספים מחשבונו והדבר מעיד כי ידע על הסכם הפיצויים וכי קיבל את חלקו.
60. נציין כי ח'לאילה מבהיר כי הקשר בינו לבין חסן השתרע גם על עניינים נוספים. בין היתר סיפר כי פעל בשמו של חסן בעסקאות נוספות. מסמכים על עסקאות כאלו צורפו לסיכומי הטענות של ח'לאילה אך לא לתצהירו. בכל מקרה הוצגו מסמכים על עסקה משנת 2010, כלומר קודם למועד שבו על פי הנטען העביר ח'לאילה את הכספים לחסן.
61. על אף עדותו של ח'לאילה בדבר העברת התשלום במזומן לחסן בנוכחות בתו מונטהה, הבת לא התייצבה לעדות. ודוקו, מדובר באותה בת שהייתה על פי עדותו של התובע 4, יוסף אבו אלהיג'א, מעורבת בהגשת התביעה ואשר פנתה לשאר התובעים והציע להם להצטרף להליך. לפיכך צפוי היה כי תתייצב ותתייחס לטענתו של ח'לאילה ותזים את גרסתו. כידוע, הימנעות בעל דין מזימונו של עד רלבנטי או הבאתה של ראיה רלבנטית, ללא הסבר מניח את הדעת למחדל, פועלת לרעתו ומחזקת את ההנחה כי גרסת העד הייתה מנוגדת לעמדת בעל הדין שנמנע מהזימון. כך למשל בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008) נאמר :
לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק שמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (פסקה 26 לפסק הדין) .
(ראו גם ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"פ 2098/08 פרעוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.12.2011); דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 621, 628 (1994); י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע - 2009)).