פסק דין חלקי
1. המנוח עבד חוסין סלאח עלי ז"ל היה הבעלים של חלקות מקרקעין המצויות בסמוך לישוב כאוכב אבו אלהיג'א. בשנת 1979 הופקעו זכויותיו של המנוח במקרקעין. המנוח הוריש את זכויותיו לבנו, חסן עבד חוסין סלאח, התובע מס' 1, ולבנותיו אמנה עבד חוסין אבו אלהיג'א ז"ל וח'דיג'ה עבד חוסין דריס ז"ל.
בתביעתם בתיק זה עותרים התובעים, שהם יורשי המנוחים, לחייב את הנתבעת, מדינת ישראל, לשלם להם פיצויים בגין הפקעת זכויותיו של המנוח.
2. כפי שיפורט בהמשך, לטענת המדינה, בשנת 2011 נערך בינה לבין חסן, באמצעות מיופה כוח שפעל בשמו ובעבורו, הסכם לתשלום פיצויים. בהתאם להסכם זה שילמה המדינה לחסן את מלוא סכום הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת. בהסכם, כך נטען, נקבעו תנאים להגשת תביעה לתשלום יתרת הפיצוי אולם אלו לא התקיימו ועל כן מנועים התובעים מהגשת תביעה נוספת.
3. המחלוקת העיקרית העומדת להכרעה היא בשאלה האם ההסכם שנכרת בין המדינה לבין התובעים הוא הסכם תקף המסיים וממצה את כל תביעות התובעים. המחלוקת בבקשה הנוכחית מתמקדת בשאלת תוקפו של ההסכם הנטען. המדינה טוענת כי ההסכם נחתם באמצעות הנתבע 2, עמאד מחמוד ח'לאילה, שפעל כשלוחו של חסן, ואילו חסן טוען כי עמאד מחמוד ח'לאילה חרג משליחותו וכי לא היה רשאי לחתום בשמו על הסכם הפיצויים.
אעיר כי לאחר סיום הדיונים בתיק זה הלך התובע 1, חסן עבד חוסיין סלאח לעולמו וטרם ניתן צו לירושתו.
רקע
4. המנוח, עבד חוסין סלאח עלי ז"ל (להלן: המנוח עבד), היה בעל זכויות רשומות במקרקעין הידועים כגוש 17691 חלקה 2, גוש 17691 חלקה 3 וגוש 17692 חלקה 7 (להלן: המקרקעין). בשנת 1979 פורסמה על ידי שר האוצר הודעה על פי סעיף 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 בדבר הפקעת זכויות המנוח עבד במקרקעין (להלן: ההפקעה). החזקה במקרקעין שהופקעו נתפסה בתחילת שנות ה-90. על פי הנטען, היו המקרקעין במועד ההפקעה מיועדים לחקלאות. לאחר ההפקעה שונה ייעודם והם שימשו להקמת היישוב מורשת.
5. המנוח עבד הלך לעולמו בשנת 1971. ביום 17/7/1996 ניתן בבית הדין השרעי בחיפה צו ירושה ולפיו ירשו את המנוח עבד, שלושת ילדיו - חסן עבד חוסין סלאח ז"ל (להלן: חסן) ירש מחצית, אמנה עבד חוסין אבו אלהיג'א ז"ל (להלן: המנוחה אמנה) ירשה רבע, וחדיג'ה עבד חוסין דריס ז"ל (להלן: המנוחה חדיג'ה) ירשה רבע (צורף כנספח א' לסיכומי התובעים, צו ירושה זה יכונה: צו הירושה המקורי). המנוחות אמנה וחדיג'ה נפטרו אף הן. יורשי המנוחה אמנה, על פי צו הירושה מיום29.11.2016 הם התובעים 2 - 4 (צו הירושה צורף כנספח ב' לסיכומי התובעים), ויורשי המנוחה ח'דיג'ה על פי צו הירושה מיום 19.5.2016 הם התובעים 5 – 10 (נספח ג' לסיכומי התובעים).
6. בשנת 2002 הגיש חסן, ביחד עם בעלי קרקעות נוספים, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בה עתרו לביטול ההפקעה (תיק 9818/02) (נספח לסיכומי הנתבע 2). בהמלצת בית המשפט חזרו בהם העותרים מעתירתם.
7. לאחר שנכשל בעתירתו לביטול ההפקעה פנה חסן לעו"ד אברהים קאסם על מנת שיפעל עבורו לקבלת פיצוי. עו"ד קאסם שלח ביום 1.3.2010 מכתב דרישה למינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) ובו ביקש בשמו של חסן פיצויים בשל הפקעת המקרקעין (המכתב סומן נספח ב' לתצהיר נ/2). במכתב הוא מציין (סעיף 2) כי "מרשי לא קיבל פיצוי כלשהו עבור זכויותיו שהופקעו וברצונו לקבל פיצויים תמורתם". בהמשך, בסעיף 3, הוסיף כי "העדפת מרשי הראשונה היא לקבל אדמה במקום הזכויות שהופקעו".
בתשובה הובהר לעו"ד קאסם כי הפיצוי עבור הפקעה הוא כספי בלבד (נספח ג' לנ/2). כן התבקש עו"ד קאסם להציג צו ירושה של המנוח עבד.
בעקבות תשובת המינהל המציא עו"ד קאסם את צו הירושה המקורי לפיו ירשו את המנוח עבד שלושת ילדיו, כלומר חסן, אמנה וח'דיג'ה (נספחים ד/ ו-ה' לנ/2).
8. לגרסתו של חסן, כפי שפורטה בתצהירו ת/1, פנה אליו לפני מספר שנים מר עמאד ח'לאילה, הציג עצמו כבעל קשרים וידע והציע לחסן לפעול בשמו לשם השבת המקרקעין שהופקעו. ח'לאילה ביקש מחסן לחתום על מסמכים שיאפשרו לו לפעול בשמו. בין היתר, כך נטען, חתם חסן ביום 2/7/2010 על מסמך שכותרתו "ייפוי כוח והרשאה מיוחד ובלתי חוזר" המסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו בעניין זכויותיו במקרקעין (נספח ו' לנ/2) . וכך נאמר במסמך:
1. לקנות, לרכוש, להתחייב לרכוש, למכור, להעביר לרבות דרך חליפין ו/או קבלת פיצויים, להתחייב למכור, להתחייב להעביר, למכור בלי תמורה, להעביר בלי תמורה, לתת כמתנה, לשעבד, להשכיר, להתחייב להשכיר, להתחייב להחכיר, בתנאים שימצא/ו לנכון, גם לעצמו/ם ו/או לפקודת/ם ו/או לרשות הפיתוח ו/או לק.ק.ל... את הנכסים הידועים בתור: חלקות מס' 2, 3 בגוש מס' 17691 וחלקה מס' 7 בגוש 17692.
[....]
2. לעשות בשמי/נו ובמקומי/נו הסכמים וחוזים עם כל אדם, חברה, אגודה וגם/או רשות הפיתוח ו/או ק.ק.ל ו/או אישיות משפטית אחרת ביחס לנכסים, וגם/או ביחס לחכירתם וגם/או ביחס לכל זכות שהיא בהם, לרבות זכות לפיצויים וקבלת סכומי הפיצויים ו/או התמורה לידיו ו/או לחליפין ורישום נכסי החליפין לפי פקודתו.
מסמך ייפוי הכוח וההרשאה נחתם בפני עו"ד חלו חביב בטביעת אצבע של חסן (להלן: כתב ההרשאה). נציין כי ח'לאילה טוען כי חסן הוא שפנה אליו וביקש את עזרתו אולם דומה כי מחלוקת זו אינה שובה להכרעה בהליך הנוכחי שכן אין חולק כי בסופו של יום, חתם חסן על כתב ההרשאה והסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו.
9. מכוחו של כתב ההרשאה פנה ח'לאילה לעו"ד ראמי חוסין וביקש ממנו לייצג את חסן בפני הרשויות השונות. לצורך כך חתם ח'לאילה לעו"ד חוסין על יפוי כח (להלן: ייפוי הכוח לחוסין) (נספח ו-3 לנ/2) . עם קבלת ייפוי הכוח החל עו"ד חוסין לפעול, בשמו של חסן, על מנת לקבל עבורו פיצויים בשל הפקעת זכויותיו במקרקעין. עו"ד חוסין פנה למינהל, הודיע כי הוא מייצג את חסן וכי עו"ד קאסם חדל לייצגו (נספח ו-2 לנ/2). עו"ד חוסין צירף גם מכתב שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע שבו הוא מודיע לעו"ד קאסם על הפסקת הייצוג (נספח ו-4 לנ/2).
10. ממסמכי תיק המינהל מתברר כי ביום 19.9.2010 נרשם כי עו"ד חוסין טען כי אמנה וחדיג'ה, אחיותיו של חסן ויתרו על חלקן בירושה לטובת חסן. עו"ד חוסין נדרש להמציא צו ירושה מתוקן או ייפוי כוח של האחיות המעיד על הסתלקותן מהירושה (התרשומת סומנה נספח ז' לנ/2). בעקבות זאת הציג עו"ד חוסין צו ירושה מתוקן שניתן לפי הנטען על ידי בית הדין השרעי בעכו בתיק 56/2002 (העתק צו הירושה צורף כנספח ט לנ/2). על פי צו ירושה זה ירש חסן את מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין (להלן: צו הירושה המאוחר). צו ירושה זה תורגם על ידי עו"ד אליאס פרח ואושר על ידו באישור נוטריוני . עו"ד פרח הבהיר כי לא בדק את מהימנות הצו שהובא לו אלא אישר רק את התרגום (עמ' 7). לטענת עו"ד חוסין, ח'לאילה הוא שנתן לו את צו הירושה המאוחר, אולם ח'לאילה עצמו הכחיש זאת וטען כי אינו יודע מי מסר לעו"ד חוסין את צו הירושה המאוחר והוסיף כי יש להניח שחסן או מי מבני ביתו הוא שמסר (עמ' 31).
11. עו"ד חוסין פעל על פי בקשתו של ח'לאילה והגיש למינהל מקרקעי ישראל דרישה לקבלת פיצויים בגין הפקעת מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין. הבקשה לפיצוי הוגשה בשמו של חסן, שעל פי צו הירושה המאוחר נחזה להיות היורש היחיד של מלוא זכויותיו של המנוח עבד. לבקשת המינהל, ומאחר והזכויות היו רשומות על שם המנוח ללא ציון מספר זהות, המציא עו"ד חוסין למינהל תצהירי זיהוי (נספחים י-1 ו-י-1 לנ/2). אחד מתצהירי הזהות נחתם על ידי חסן והאחר על ידי עלי נאיף עלי. שני התצהירים נחתמו בטביעת אצבע והחתימות אושרו, על פי האמור בתצהירים, על ידי עו"ד עומר אבו אלהיג'א.
12. כבר כאן ראוי לציין כי עו"ד עומר אבו אלהיג'א ייצג את חסן בעתירה לבית המשפט העליון (עדותו עמ' 4). עם זאת טען כי אינו מכיר את תצהירי הזיהוי וכי הם לא נחתמו בפניו או על ידו (עמ' 5). עוד הדגיש כי בתצהירים נרשם כי נחתמו במשרדו בכפר כאוכב, אלא שמשרדו מצוי בכפר מנדא ורק ביתו בכאוכב.
13. לאחר שעו"ד חוסין המציא למינהל את כל המסמכים שהתבקשו, ולאחר משא ומתן, נחתם ביום 23/2/2011 הסכם הנחזה להיות הסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לחסן (נספח יד' לנ/2) (להלן: הסכם הפיצויים). על הסכם הפיצויים חתם בשמו של חסן עו"ד ראמי חוסין. בהסכם הפיצויים מצוין כי עו"ד ראמי חוסין פועל בשמו של חסן "על פי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 5.9.2010". הכוונה לייפוי הכוח לחוסין שנחתם על ידי ח'לאילה, כשלוחו של חסן. אין בהסכם הפיצוי כל אזכור לכך שעו"ד חוסין פועל בשמו של חסן מכוח כתב ההרשאה לח'לאילה. בהסכם הפיצויים נקבע כי המינהל ישלם לחסן, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, סך של 192,142 ₪ (סעיף 5 להסכם הפיצויים). מסכום זה יופחת סך השווה ל- 10% לצורך תשלום מס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (סעיף 6(ב) להסכם הפיצויים). כן הוסכם כי חסן רשאי להגיש תביעה לפיצוי בגין יתרת שווי המקרקעין, ובלבד שתביעה כאמור תוגש בתוך שנה מיום קבלת הסכום על פי ההסכם (סעיף 4(ב) להסכם הפיצויים).
14. מינהל מקרקעי ישראל העביר את הפיצוי לעו"ד חוסין ביום 30.3.2011 (נספח טז-1 לנ/2). עו"ד חוסין העיד כי ניכה מתוך סכום הפיצוי את שכרו ואת היתרה העביר לח'לאילה (עמ' 6). ח'לאילה מצדו העיד כי קיבל סך של 153,150 ₪ מעו"ד חוסין והעביר את הפיצוי לחסן במזומן. חסן אף חתם, בטביעת אצבע, על קבלת סך של 100,000 ₪ כאשר היתרה נותרה אצל ח'לאילה כתמורה עבור טיפולו בתביעת הפיצויים (ראו הסכם מיום 15.2011 שכונה זיכרון דברים וצורף לתצהירו של ח'לאילה נ/3 וכן עדותו של ח'לאילה בעמ' 34). חשוב לציין כי חסן הכחיש כי קיבל תשלום כלשהו מח'לאילה והעיד כי לאחר חתימת כתב ההרשאה לח'לאילה, לא היה לו איתו כל קשר (עמ' 17).
15. בשים לב להסכמה ולפיה רשאי חסן לתבוע את יתרת הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין, הגיש עו"ד חוסין, ביום 5.9.2011, בקשה בדרך של המרצת פתיחה לקביעת שווי הפיצויים. הבקשה הוגשה לבית משפט זה בשמו של חסן (ת"א 6419-09-11). לעדותו של עו"ד חוסין, הוא פעל על פי הנחיותיו של ח'לאילה, וללא כל מעורבות של מי מהתובעים (עמ' 6). עם זאת עולה כי לבקשה צורף תצהיר של חסן שנחזה להיות חתום ביום 3.9.2011 בטביעת אצבע, בפני עו"ד ע' אבו אלהיג'א (נספח י"ח לנ/2). עו"ד ע' אבו אלהיג'א העיד כי אינו מכיר את התצהיר וכי לא נערך על ידו ולא נחתם בפניו (עמ' 5).
הבקשה הועברה לכב' השופט רניאל אשר קבע דיון ליום 16.11.2011. בדיון היו אמורים להתייצב גם חסן וגם השמאי שחוות דעתו צורפה לבקשה. שני אלו לא התייצבו, ועל כן המליץ בית המשפט לעו"ד חוסין למחוק את הבקשה. בהתאם להסכמה שהושגה, נמחקה הבקשה וחסן חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך של 25,000 ₪. הוצאות אלו שולמו על ידי ח'לאילה (נספח נ/4) (להלן: ההליך הקודם).
התביעה
16. ביום 17.3.2016 הוגש כתב התביעה המקורי בתיק זה. כתב התביעה הוגש על ידי חסן, ויורשיהן של אמנה וח'דיג'ה. בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הפקעת המקרקעין. התביעה לא הוגשה כתביעה לגבי יתרת שווי המקרקעין, אלא כתביעה למלוא הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. בכתב התביעה המקורי לא צורף ח'לאילה כבעל דין.
הנתבעת מצדה הגישה כתב הגנה ובגדרו טענה כי בשל הסכם הפיצויים יש לסלק את התביעה על הסף. הנתבעת אף שלחה הודעה לצד שלישי כנגד חסן לשיפוי בגין כל סכום שתחויב, אם תחויב, לשלם לתובעים. ההודעה לצד שלישי נסמכה על הסכם הפיצויים.
17. בעקבות קדם המשפט שנערך ביום 27.5.2018 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בגדרו צרפו גם את ח'לאילה כנתבע. בכתב התביעה המתוקן, טענו התובעים כי הסכם הפיצויים אינו תקף, נחתם ללא ידיעתם וללא הסכמתם ותוך חריגה של ח'לאילה מההרשאה שניתנה לו על ידי חסן. כן נטען כי צו הירושה המאוחר, המתקן את צו הירושה המקורי, אינו תקף וככל הנראה הוא מזויף. נטען כי אמנה וח'דיג'ה לא הסתלקו מהירושה לטובת חסן ולא הסכימו לתיקון צו הירושה באופן שחסן יוכרז כיורש יחיד. התובעים שבו ועתרו לחייב את הנתבעים לפצותם במלוא הפיצוי המגיע בשל הפקעת המקרקעין. לחילופין ביקשו לחייב את ח'לאילה לשלם להם כל סכום שקיבל מהמדינה כפיצוי בשל הפקעת המקרקעין.
18. המדינה התגוננה וטענה כי דין התביעה כנגדה לסילוק על הסף. המדינה סמכה טענותיה על הסכם הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין. המדינה טענה כי הסכם הפיצויים תקף ומחייב את התובעים. עוד טענה, כי משחלף המועד המוסכם להגשת תביעה לפיצוי בגין יתרת שווי המקרקעין יש לסלק גם את יתרת התביעה. המדינה הוסיפה וטענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב וכי גם מטעם זה דינה להידחות.
19. ח'לאילה מצדו התגונן וטען כי פעל כדין על פי כתב ההרשאה שקיבל מחסן. לטענתו הוא התבקש על ידי חסן לפעול. ח'לאילה טען כי קיבל את כל המסמכים מחסן, לרבות צווי הירושה אותם מסר לעו"ד חוסין. עוד טען כי שילם לחסן את הסכום שקיבל בניכוי שכרו כפי שהוסכם ועל-כן ביקש לדחות את התביעה.
20. לאור טענותיה של המדינה לסילוק התביעה על הסף, נקבע דיון בטענות אלו. כמו כן בשל גילו המופלג של חסן (יליד 1914) נקבע דיון מוקדם שבו נשמעה עדותם של חסן, של עו"ד ראמי חוסין, של עו"ד עומר אבו אלהיג'א ושל עו"ד אליאס פרח.