21. בסופו של יום, ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בבקשה לסילוק על הסף, החלטתי, ביום 5.12.2018 לדחות את בקשת הסילוק על הסף. בהחלטתי כתבתי כי לאחר שמיעת העדויות, לאור הטענות בדבר זיוף צו הירושה המאוחר, זיוף תצהירי הזיהוי וההכחשות בדבר היקף ההרשאה שניתנה לח'לאילה ובדבר קבלת הכספים, יש מקום לשמוע את הראיות בתיק במלואן.
22. יצוין כי במסגרת שמיעת הראיות בתיק צירפו התובעים רק תצהיר של יוסף אבו אלהיג'א, תובע 4, בנה ויורשה של אמנה. העד לא ידע לשפוך אור על האירועים מושא ההליך. חסן זומן לעדות נוספת אך לא התייצב וב"כ התובעים ויתר על העדתו.
תמצית המחלוקות
23. בהחלטה מיום 31.12.2018 נקבע כי הדיון בתיק יפוצל ותחילה תידון טענת התובעים כי עומדת להם עילת תביעה לפיצויים. כפי שהובהר אין מחלוקת כי המקרקעין, שהיו רשומים על שם המנוח עבד, הופקעו על ידי הנתבעים וכי לבעלי הזכויות במקרקעין, מי שירש את המנוח עבד, עמדה זכות לפיצוי כקבוע בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.
המחלוקת העיקרית העומדת להכרעה היא האם זכות זו לקבלת פיצוי בשל הפקעה מוצתה כבר על ידי התובעים או מי מהם בהסכם הפיצויים. גם אם המסקנה תהא כי הסכם הפיצויים תקף, יש לבחון האם הסכם זה מיצה את תביעותיהם של כל התובעים, כלומר גם של חסן וגם של יורשי אמנה וח'דיג'ה או שמא מדובר בהסכם שבין חסן לנתבעת בלבד. עוד יש לברר האם מכוח הוראת הסכם הפיצויים נותרה לתובעים עילת תביעה ליתרת פיצוי. לבסוף יש לברר האם עומדת לתובעים עילת תביעה כנגד ח'לאילה.
24. חשוב לזכור כי אין חולק שחסן חתם על כתב ההרשאה והסמיך את ח'לאילה לפעול בשמו. בעניין היקף ההרשאה חלוקים הצדדים בשאלה האם ח'לאילה הוסמך לפעול על מנת להגיע להסכם בדבר ביטול ההפקעה או קבלת זכויות בקרקע חלופית בלבד, כטענת התובעים, או שמא הוסמך גם להסכים על קבלת פיצוי בגין ההפקעה כטענת הנתבעים.
25. התובעים העלו גם טענות שונות לגבי זיוף מסמכים, החל מזיוף צו הירושה המאוחר, דרך זיוף תצהירי הזיהוי וכלה בזיוף חתימת חסן על התצהיר שהוגש בהליך הקודם. לעניין טענות אלו יש לזכור כי גם אם תתקבל הטענה לזיוף צו הירושה המאוחר, תהא לדבר השפעה, אם בכלל, רק על זכותם של יורשי אמנה וחדיג'ה לתבוע. עוד אבהיר כי גם אם תצהירי הזיהוי שנחזו להיות חתומים בפני עו"ד ע' אבו אלהיג'א הם מזויפים, הרי שהתובעים לא חולקים על תכנם, ומאשרים כי ההצהרה כי המנוח עבד היה בעל הזכויות בחלקות המופקעות, משקפת את האמת.
דיון והכרעה
26. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין תביעתו של חסן להידחות וכי יש להותיר רק את תביעת התובעים 2-10 על כנה. מצאתי כי כתב ההרשאה שניתן על ידי חסן לח'לאילה הסמיך אותו לפעול גם לשם קבלת פיצוי בגין ההפקעות וחתימה על הסכם הפיצויים. עוד מצאתי כי בשים לב למחיקת התביעה הקודמת וחלוף הזמן מנוע חסן מלתבוע פיצוי בגין יתרת שווי החלקות המופקעות. מצאתי גם כי הוכחה, במידת הראייה הדרושה להליך זה, כי ח'לאילה שילם לחסן את סכום הפיצוי שקיבל בניכוי שכרו. עם זאת, לא שוכנעתי כי חסן היה מוסמך לפעול בשם אחיותיו אמנה וח'דיג'ה ועל כן אין בהסכם הפיצויים לחסום את תביעתן.
כתב ההרשאה
27. כפי שהובהר, ביום 2.7.2010 חתם חסן על כתב ההרשאה. חסן אישר בחקירתו כי ביקש שח'לאילה יפעל בשמו בעניין הזכויות לביטול ההפקעה או לקבלת פיצוי בשל הפקעת המקרקעין (עמ' 11 שורות 4 - 6). כתב ההרשאה כפי שצוטט לעיל בפסקה 8, המסמיך את ח'לאילה לפעול בשם חסן בכל הנוגע למקרקעין, מעניק לח'לאילה סמכות נרחבת ביותר. בכתב ההרשאה נאמר מפורשות כי ח'לאילה מורשה לפעול גם ל"קבלת פיצויים" (סעיף 1 לכתב ההרשאה). בסעיף 2 לכתב ההרשאה נקבע כי ח'לאילה מורשה להתקשר בחוזים שונים, לרבות עם רשות הפיתוח "[...] ביחס לכל זכות שהיא בהם, לרבות זכות לפיצויים וקבלת סכומי הפיצויים [...]".
28. כתב ההרשאה נחתם בטביעת אצבע על ידי חסן בפני הנוטריון אבו חלו חביב. חסן לא הכחיש את חתימתו. נוסח כתב ההרשאה ברור. לכאורה המשא ומתן שנוהל על ידי ח'לאילה, באמצעות בא כוחו, עו"ד חוסין, והסכם הפיצויים שנחתם, כלולים בגדר ההרשאה המפורשת שניתנה לח'לאילה.
חסן העיד כי חתם על כתב ההרשאה שכן ח'לאילה הבטיח להחזיר לו את האדמות (תצהיר ת/1 ועמ' 17), אולם לא נתן כל הסבר מדוע כתב ההרשאה, על פי לשונו כולל הרשאה רחבה יותר.
29. כידוע הלכה היא כי חזקה על אדם כי הבין על מה חתם ועל מה התחייב. בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965) נאמר:
בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.
(ראו גם ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 91 (1983); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570 (1997)).
30. חזקת החתימה, לפיה חזקה שאדם שחתם על מסמך הבין את תכנו והתכוון לאמור בו, מקבלת חיזוק מקום שהחתימה נעשתה בפני רשות או בפני נוטריון שאישר את החתימה. סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, מורה כי "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור". עו"ד חלו חביב אישר כי חסן חתם בפניו על כתב ההרשאה, בטביעת אצבע, וכי עשה זאת מרצונו החופשי. אף כי אין אמירה מפורשת כי עו"ד חלו חביב הסביר לחסן את תוכן המסמך, הרי שיש להניח כי נוטריון לא יאשר חתימת אדם, ויציין כי חתם מרצונו החופשי, מבלי שאותו אדם אכן הביע בפניו רצון חופשי לחתום על המסמך וכי הבין את תכנו (ראו והשוו ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477, 493 (1987)) ודוקו, בהיעדר הוכחה סותרת, קיימת חזקה כי הנוטריון מילא את חובתו ותפקידו כראוי (ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס אוראסיו ח'ורי ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 19 (4.4.2012); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר, פסקה 22 (10.3.2014)).
31. עוד עולה מחקירתו של חסן כי לטענתו לאחר שחתם על כתב ההרשאה לא שב ליצור כל קשר עם ח'לאילה (עמ' 17). אילו העניק לח'לאילה הרשאה מוגבלת לפעול רק להשבת הזכויות במקרקעין, חזקה שהיה מברר מה נעשה על ידי ח'לאילה ומתעניין האם בוטלה ההפקעה.
אדגיש כי גרסה זו של חסן לפיה לאחר חתימת כתב ההרשאה נותק כל קשר בינו לבין ח'לאילה אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו שלו. כך בסעיף 10 לתצהירו הוא מציין כי חתם לבקשתו של ח'לאילה על מסמכים "בשתיים או שלוש הזדמנויות שונות". בהמשך בסעיף 12 לתצהיר הוא מספר כי לאחר החתימה על המסמך הראשון, כנראה כתב ההרשאה, ביקש ממנו ח'לאילה לחתום על מסמכים נוספים שנדרשו "להמשך טיפולו בעניין חלקות הקרקע המופקעות". אין הסבר מדוע בכל ההזדמנויות הנוספות הללו לא בירר חסן מה עלה בגורל ההליכים, לא שאל האם מדובר בהשבת קרקעות או בפיצוי כספי וכדומה. דומה כי בנסיבות שכאלו, הנלמדות מתצהירו של חסן עצמו, ניתן להסיק כי חסן ידע והבין בדיוק על מה חתם ומהו גדר ההשראה שניתנה לח'לאילה.
32. גרסתו של חסן כי ביקשת מח'לאילה לפעול רק לצורך השבת המקרקעין אינה מתיישבת גם עם התנהגותו בכל ההליכים. חסן הגיש, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט העליון לביטול ההפקעה (בג"צ 9818/02). עתירה זו נדחתה וחסן ידע על כך (עמ' 16). לאחר מכן פנה לעו"ד איברהים קאסם אשר מצדו פנה למינהל וביקש בשמו תשלום פיצוי, בכסף או בקרקע חלופית (נספח ב' לנ/2. מכתב מיום 1.3.2010). אמנם חסן העיד כי לא רצה פיצויים אלא רק אדמה, אולם אין בפיו הסבר מדוע עו"ד קאסם ביקש בשמו, עוד לפני מתן כתב ההרשאה לח'לאילה, פיצוי כספי. הדבר מעיד כי לא נעלמה מחסן האפשרות כי יהיה עליו להסתפק בפיצוי כספי בלבד.
33. נזכיר כי גם בהליך הנוכחי שנקט חסן הוא עותר לקבלת פיצוי כספי, ואינו עותר לביטול ההפקעה או לקבלת קרקע חלופית, אף כי בעדותו טען כי הוא מבקש רק את ביטול ההפקעה (עמ' 17). משמע, חסן ידע והבין כי לאחר דחיית העתירה, ימצא את מזורו בתביעת פיצויים. בכך יש משום חיזוק להנחה כי חסן העניק לח'לאילה הרשאה רחבה, הכוללת גם הרשאה לפעול לקבלת הפיצויים.
34. מסקנתי זו ולפיה חסן היה מודע לתכנו של כתב ההרשאה, לכך שייפה את כוחו של ח'לאילה לפעול גם לקבלת פיצוי כספי, וכי התכוון לכך, משמעה כי הוכחה "הרשאה פנימית", דהיינו הוכחה הרשאה בפועל התקפה ביחסי חסן - השולח, וח'לאילה - השלוח. הוכחת הרשאה פנימית מייתרת את הדיון בטענת המדינה ולפיה חסן יצר מצג של הרשאה במובן חוק השליחות וכי ניתן לבסס את הסתמכותו של המינהל על הוכחת "הרשאה חיצונית" (ראו גם ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' עלדור (3.9.2015); ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, מח (5) 799, 812 (1994); ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' נסיך מנסורי מוזאפאר, מט (1) 649, 655 (1995); ברק, חוק השליחות, עמ' 525-547). בהערת אגב ולמעלה מן הצורך אבהיר כי אין ספק שכתב ההרשאה שנמסר לח'לאילה, ואשר הוצג על ידו למינהל, יכול לבסס "הרשאה חיצונית", כלומר לבסס את זכותו של המינהל להסתמך על כתב ההרשאה, ולהוביל למסקנה כי הסכם הפיצויים מחייב את חסן.
35. אין חולק כי על פי כתב ההרשאה רשאי היה ח'לאילה לפעול באמצעות עורך דין וליפות את כוחו של עו"ד חוסין לנהל משא ומתן עם המדינה לקבלת פיצוי. עו"ד חוסין פעל במסגרת ייפוי הכוח שניתן לו על ידי ח'לאילה ואין טענה כי חרג מההרשאה שניתנה לו.
36. התובעים טוענים כי נפלו פגמים במסמכים שהוצגו על ידי עו"ד חוסין וח'לאילה למדינה, המלמדים כי נפל פגם בניהול המשא ומתן ובהתקשרותם בהסכם הפיצויים. התובעים טוענים כי לבקשת המינהל המציא עו"ד חוסין שני תצהירי זיהוי אשר נחזים להיות חתומים על ידי חסן ועל ידי עלי נאיף עלי בפני עו"ד עומר אבו אלהיג'א (נספח י-1 ו-י-2 לנ/2). שני תצהירים אלו נועדו להצביע כי המנוח עבד, הוא שהיה בעל הזכויות בחלקות המופקעות, כלומר מדובר בתצהירי זיהוי שנועדו לקדם את הסכם הפיצויים ולסייע לחסן לקבל את הפיצוי.
37. עו"ד ע' אבו אלהיג'א העיד כי המסמכים לא נערכו על ידו ולא נחתמו בפניו, ואף הצביע על ליקויים בחותמת ובכתובת המשרד (עמ' 5). מעדותו זו מבקשים התובעים להסיק כי בפנינו תצהירים מזויפים.
38. איני סבור שדי בעדותו של עו"ד ע' אבו אלהיג'א כדי לקבוע כי אכן מדובר במסמכים מזויפים. ראשית, מדובר במסמכים שנועדו לקדם את עניינו של חסן, הם כוללים פרטים של המנוח עבד ושל חסן; שנית, אין חולק כי המצהיר, עלי נאיף עלי, שחתם על תצהיר הזיהוי, הוא תושב הכפר ומכיר היטב את חסן. חסן בחקירתו אישר זאת (עמ' 17). אילו היה מדובר בזיוף לא הייתה נעשית פנייה דווקא לבן כפר המוכר לחסן; שלישית, עלי נאיף עלי לא זומן לעדות, לא הובהר מי פנה אליו לחתימה על התצהיר, היכן חתם על התצהיר ומי אישר את החתימה. לבסוף נזכיר כי חסן אישר בתצהירו כי לבקשת ח'לאילה נפגש איתו במספר הזדמנויות וחתם על מסמכים נוספים שנדרשו לשם המשך הטיפול בעניין החלקות המופקעות (סעיפים 10, 12 לתצהירו ת/1). מכאן יש להניח כי חסן חתם על מסמך הזיהוי אשר נועד לקדם את המשך הטיפול.
עוד אציין, כי גם תצהיר הזיהוי שנחזה להיות חתום על ידי חסן נחתם בטביעת אצבע. צפוי היה כי תובא ראיה, כגון חוות דעת, לגבי זיהוי טביעת האצבע. התובע לא הציג חוות דעת כלשהי. איני מתעלם מההלכה ולפיה על מי שמבקש לסמוך על מסמך חתום, מוטל הנטל להוכיח את החתימה (ראו ע"א 355/63 קרסינצקי נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב, פ"ד יח(4) 324, 328, 331 (1964); ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309, 315 – 316 (1979); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 262(1993)). אולם אין פירושו של דבר כי לשם הרמת הנטל מחויב הטוען להביא חוות דעת. לעיתים די בהתבוננות כדי לברר האם החתימה מזויפת, ולענייננו טביעת האצבע, ולפעמים די במכלול הראיות החיצוניות כדי לקבוע שמסמך אכן נחתם על ידי מי שנחזה להיות החותם (שם).
39. במקרה הנוכחי מכלול הראיות מלמד כי סביר יותר להניח כי חסן הוא שחתם על התצהיר בטביעת אצבע כדי לקדם את עניינו בתביעת הפיצויים. ודוקו, למרות שעו"ד ע' אבו אלהיג'א שלל את חתימתו כחתימת אימות על תצהירי הזיהוי, נזכיר כי עו"ד אבו אלהיג'א ייצג את חסן בעתירה לבית המשפט העליון והיה מודע לטענותיו של חסן לגבי המקרקעין (עדותו עמ' 4). צריך לזכור כי אפילו זויפה חתימת האימות, אין בכך כדי לשלול שחסן ועלי נאיף עלי, הם שחתמו על תצהירי הזיהוי שנדרשו כדי לאפשר קבלת הפיצויים. עוד נזכיר כי תכנם של אותם תצהירים אינו שנוי במחלוקת. יתכן שמאן דהוא פעל שלא כדין כדי לצרף חתימת אימות לחתימותיהם של חסן ועלי נאיף עלי על התצהירים, אולם ניתן לקבוע כי השניים הם שחתמו על תצהירי הזיהוי.
מכל מקום, השימוש בתצהירים לא נועד לפגוע בחסן אלא להיפך, לסייע לו לקבל את הפיצויים המגיעים בשל ההפקעה. אין די בטענת זיוף חתימת האימות על התצהירים, כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים שנחתם מכוח כתב הרשאה שנתן חסן לח'לאילה.