9. מכוחו של כתב ההרשאה פנה ח'לאילה לעו"ד ראמי חוסין וביקש ממנו לייצג את חסן בפני הרשויות השונות. לצורך כך חתם ח'לאילה לעו"ד חוסין על יפוי כח (להלן: ייפוי הכוח לחוסין) (נספח ו-3 לנ/2) . עם קבלת ייפוי הכוח החל עו"ד חוסין לפעול, בשמו של חסן, על מנת לקבל עבורו פיצויים בשל הפקעת זכויותיו במקרקעין. עו"ד חוסין פנה למינהל, הודיע כי הוא מייצג את חסן וכי עו"ד קאסם חדל לייצגו (נספח ו-2 לנ/2). עו"ד חוסין צירף גם מכתב שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע שבו הוא מודיע לעו"ד קאסם על הפסקת הייצוג (נספח ו-4 לנ/2).
10. ממסמכי תיק המינהל מתברר כי ביום 19.9.2010 נרשם כי עו"ד חוסין טען כי אמנה וחדיג'ה, אחיותיו של חסן ויתרו על חלקן בירושה לטובת חסן. עו"ד חוסין נדרש להמציא צו ירושה מתוקן או ייפוי כוח של האחיות המעיד על הסתלקותן מהירושה (התרשומת סומנה נספח ז' לנ/2). בעקבות זאת הציג עו"ד חוסין צו ירושה מתוקן שניתן לפי הנטען על ידי בית הדין השרעי בעכו בתיק 56/2002 (העתק צו הירושה צורף כנספח ט לנ/2). על פי צו ירושה זה ירש חסן את מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין (להלן: צו הירושה המאוחר). צו ירושה זה תורגם על ידי עו"ד אליאס פרח ואושר על ידו באישור נוטריוני . עו"ד פרח הבהיר כי לא בדק את מהימנות הצו שהובא לו אלא אישר רק את התרגום (עמ' 7). לטענת עו"ד חוסין, ח'לאילה הוא שנתן לו את צו הירושה המאוחר, אולם ח'לאילה עצמו הכחיש זאת וטען כי אינו יודע מי מסר לעו"ד חוסין את צו הירושה המאוחר והוסיף כי יש להניח שחסן או מי מבני ביתו הוא שמסר (עמ' 31).
11. עו"ד חוסין פעל על פי בקשתו של ח'לאילה והגיש למינהל מקרקעי ישראל דרישה לקבלת פיצויים בגין הפקעת מלוא זכויותיו של המנוח עבד במקרקעין. הבקשה לפיצוי הוגשה בשמו של חסן, שעל פי צו הירושה המאוחר נחזה להיות היורש היחיד של מלוא זכויותיו של המנוח עבד. לבקשת המינהל, ומאחר והזכויות היו רשומות על שם המנוח ללא ציון מספר זהות, המציא עו"ד חוסין למינהל תצהירי זיהוי (נספחים י-1 ו-י-1 לנ/2). אחד מתצהירי הזהות נחתם על ידי חסן והאחר על ידי עלי נאיף עלי. שני התצהירים נחתמו בטביעת אצבע והחתימות אושרו, על פי האמור בתצהירים, על ידי עו"ד עומר אבו אלהיג'א.
12. כבר כאן ראוי לציין כי עו"ד עומר אבו אלהיג'א ייצג את חסן בעתירה לבית המשפט העליון (עדותו עמ' 4). עם זאת טען כי אינו מכיר את תצהירי הזיהוי וכי הם לא נחתמו בפניו או על ידו (עמ' 5). עוד הדגיש כי בתצהירים נרשם כי נחתמו במשרדו בכפר כאוכב, אלא שמשרדו מצוי בכפר מנדא ורק ביתו בכאוכב.