40. יובהר כי אפילו מאן דהוא, ח'לאילה או מי ממשפחתו של חסן או קרוביו אשר ביקשו לסייע בתביעת הפיצויים, זייף את חתימותיהם של חסן ושל עלי נאיף עלי, אין בכך כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים. הזיוף הנטען, נועד לסייע לחסן, תואם את עמדתו, ותכנם של התצהירים תואם את גרסתם של התובעים. על כן אין התובעים יכולים להיבנות מטענת הזיוף של התצהירים.
41. כפי שהובהר לעיל, לאחר חתימת הסכם הפיצויים הוגשה תביעה בשמו של חסן לגביית יתרת הפיצוי המגיע בגין ההפקעה. במסגרת הליכים אלו צורף תצהיר נוסף של חסן (נספח י"ח לנ/2) שגם עליו מופיעה חתימתו של חסן בטביעת אצבע. גם תצהיר זה נחזה להיות מאומת על ידי עו"ד אבו אלהיג'א. עו"ד אבו אלהיג'א הכחיש גם את חתימתו על תצהיר זה. למשמעות הגשת התביעה בהליך הקודם וצירוף התצהיר שנטען כי הוא מזויף, אתייחס בהמשך.
42. התובעים מדגישים גם כי למינהל הוצג צו הירושה המאוחר שהוא צו ירושה מזויף. על פי צו הירושה המאוחר הנחזה להיות צו המתקן את צו הירושה המקורי, חסן הוא היורש היחיד של המנוח עבד. מהראיות שהוצגו ומאישור בית הדין השרעי בעכו, מתחייבת המסקנה כי צו הירושה המאוחר בטל ואינו תקף. בין אם אושר שלא כדין על ידי בית הדין השרעי בחיפה, ובין אם מדובר בזיוף, אין ספק כי צו הירושה המאוחר אינו תקף ואינו מחייב (ראו החלטת בית הדין השרעי בעכו מיום 14.9.2017, נספח ח' לסיכומי התובעים).
43. התובעים טוענים כי הסתמכות המינהל על צו ירושה מזויף, מעידה על רשלנותו של המינהל בכל הנוגע למשא ומתן לכריתת הסכם הפיצויים.
כפי שניתן לראות, למינהל הוצג צו ירושה שנחזה להיות צו ירושה מתוקן שניתן על ידי בית הדין השרעי, כשהוא מתורגם לעברית על ידי הנוטריון עו"ד א' פרח. עו"ד פרח אישר כי סבר שמדובר במסמך אמיתי שכן זיהה את כתב ידו של הקאדי (עמ' 7). עו"ד פרח לא בדק את המקור ואישר אך ורק את התרגום. עם זאת, לא ברור מדוע הצגת כתב הירושה המאוחר, כאשר תרגומו מאושר על ידי נוטריון, מעידה על התרשלות של המינהל ומדוע יש בכך כדי לפגוע בתקפו של הסכם הפיצויים. למינהל לא הייתה כל סיבה סבירה להניח כי נפל פגם בצו הירושה שהוצג לו. ודוקו, צו הירושה המאוחר הוצג למינהל על ידי עו"ד חוסין, בא כוחו של ח'לאילה אשר פעל מכוח כתב ההרשאה שניתן על ידי חסן. המינהל יכול היה לסמוך, באופן סביר, כי צו הירושה שהוצג לו על ידי בא כוחו של חסן אכן משקף צו ירושה מתוקן שניתן על ידי בית הדין השרעי.
44. נזכיר כי צו הירושה המאוחר נמסר לעו"ד פרח על ידי ח'לאילה (עמ' 8). עו"ד חוסין העיד כי מי שמסר לו את המסמכים כולל צו הירושה המאוחר היה ח'לאילה (עמ' 8). ח'לאילה מצדו העיד כי קיבל את כל המסמכים מחסן. במצב זה, בהעדר עדויות נוספות, לא ניתן לקבוע מיהו שזייף את צו הירושה המאוחר, האם היה זה חסן, או ח'לאילה או שמא מי מקרוביו של חסן שביקש לסייע לו לקבל את מלוא הפיצוי. כך או כך, אין בהגשת צו ירושה מזויף למינהל כדי לפגוע בהסכם הפיצויים שנכרת בין המינהל לחסן.
45. איני מתעלם מהעדויות והראיות שהציגו התובעים על מעשי זיוף שבוצעו על ידי ח'לאילה במקרים אחרים, שבגינם אף הורשע (ת"פ (שלום נצרת) 5644-04-14, גזר דין מיום 21.4.2015 שצורף כנספח י"ז לסיכומי התובעים). העובדה שח'לאילה הורשע בזיוף במקרה אחד אינה מחייבת את המסקנה כי זייף גם את המסמכים בתיק זה. ההרשעה בתיק האחר עשויה להשליך על הערכת העדות בתיק הנוכחי, אולם אין בה כשלעצמה די כדי לקבוע שח'לאילה הוא שזייף את צו הירושה המאוחר.
46. ניתן לסכם ולקבוע כי אף שלכאורה הוגשו למינהל מסמכים פגומים, בין אם זויפה חתימת האימות ובין אם מדובר במסמך שכולו מזויף, כמו צו הירושה המאוחר, הרי שכל אלו נועדו לקדם את האינטרס של חסן, ועל כן אין לחסן עילה לכפור בתוקף הסכם הפיצויים בשל הגשתם.
שונה הדבר בכל הנוגע לתביעת שאר התובעים, יורשיהן של אמנה וח'דיג'ה שכן משמעות הצגת צו הירושה המאוחר רלבנטית בעיקר לסוגיית תוקפו של הסכם הפיצויים ביחס לתביעות האחיות אמנה וח'דיג'ה ז"ל או תביעות יורשיהן.
תביעות התובעים 2-10
47. התובעים 2-10, יורשיהן של אמנה וח'דיג'ה, תובעים את הפיצוי המגיע לאמנה וח'דיג'ה בהיותן יורשות של המנוח עבד. ראינו כי למינהל הוצג צו הירושה המאוחר ולפיו רק חסן הוא היורש, אך צו ירושה מאוחר זה אינו תקף, ומכוח צו הירושה המקורי אמנה וח'דיג'ה הן יורשות נוספות של המנוח.
48. בעדותו סיפר חסן כי הוא ואחיותיו ירשו את אביהם עבד אולם הוסיף "אני האחראי עליהן" (עמ' 16 שורה 21). כאשר נשאל על העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול ההפקעה השיב כי הגיש את העתירה לכך כיוון שהוא האחראי על אחיותיו (שם שורה 32). משמע, חסן ראה עצמו כמי שפועל גם בשם האחיות.
49. התובעים הציגו תצהיר של יוסף אבו אלהיג'א (תובע 4) אשר הצהיר והעיד כי רק בסמוך להגשת התביעה הנוכחית נודע לו על האפשרות לתבוע פיצויים בגין הפקעת המקרקעין (עמ' 26). העד העיד כי ידע שהיו אדמות לסבו עבד, אבל לא ידע מתי הייתה ההפקעה, לא ידע על העתירה לביטול ההפקעה, לא ידע שלסבו היו זכויות במקרקעין נוספים שלא הופקעו, ולמעשה לא ידע מאום על הנכסים שאמו ירשה על פי הנטען (עמ' 26). כאשר נשאל מה אמו קיבלה מירושת עבד השיב כי היא לא קיבלה דבר (עמ' 26 שורות 33-35).
50. מתברר כי המנוחות אמנה וחדיג'ה חתמו ביום 21.10.2001 על ייפוי כוח בלתי חוזר ולפיו ייפו את כוחו של חסן ושל עו"ד מ' בשיר, לפעול בשמן בכל הרכוש אותו ירשו מאביהן המנוח עבד והגדרו את הרכוש "(ב)אדמות כוכב אבו-אלהיג'א בשטח הבנוי (שטח כללי 250 מ"ר) כולל זכויות בבנין המוקם עליו והידוע בחלקה – 33 בגוש - 1" (סומן נ/1). אין בייפוי כוח הבלתי חוזר כל התייחסות לזכויות תביעה בגין הפקעת מקרקעין נוספים שאינם מוזכרים בייפוי הכוח. משמע, האחיות לא העבירו לחסן את זכויותיהן לקבלת פיצויי הפקעה בגין הפקעת זכויותיו של המנוח עבד בחלקות המופקעות.
51. מתברר גם כי בטרם הגשת התביעה הנוכחית פנתה בתו של חסן ששמה מונטהה ליורשי האחיות ועניינה אותם בהגשת התביעה (עמ' 27). הדבר מעיד כי גם חסן ובני ביתו ידעו כי הזכויות להגשת תביעה לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין לא הועברו לחסן ונותרו בידי אחיותיו או יורשיהן.
52. הנתבעים או מי מהם לא הביאו שום ראיה לשכנע כי חסן פעל כדין בשמן של אחיותיו בעת מתן כתב ההרשאה לח'לאילה. אמירותיו של חסן כי הוא האחראי על אחיותיו, אינה מספקת לקבוע כי האחיות הסמיכו את חסן לפעול בשמן ולהגיע להסכמים בעניין הפיצויים. ח'לאילה לא היה מוסמך לפעול בשם אמנה וחדיג'ה או מי מיורשיהן, ולכן הסכם הפיצויים שנכרת אינו יכול לחייבם או למנוע מהם את הגשת התביעה לפיצוי בגין חלקם בזכות לפיצויים. משמעות הדבר היא כי הסכם הפיצויים אינו חוסם את תביעתם של התובעים 2-10 לפיצוי.
53. הנתבעת טוענת כי דין תביעת התובעים להידחות גם מחמת השיהוי בהגשתה. נטען כי ההפקעה בוצעה כבר בשנת 1979 והזכויות בחלקות המופקעות נרשמו על שם המדינה בשנת 1992 (נספח "א" לנ/2). הגשת התביעה בשנת 2016 נגועה, כך נטען, בשיהוי ניכר, ועל כן דינה להידחות.
54. דין טענת השיהוי להידחות. בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013)), דן בית המשפט העליון בהרחבה בשאלת התיישנות תביעה לפיצוי הפקעה. נקבע כי תביעה שכזו תתיישן בתוך 7 שנים מיום תפיסת החזקה במקרקעין המופקעים. עם זאת, קבע בית המשפט כי ההלכה תחול רק מיום 21.3.2016, כלומר ניתנה לכל מי שזכויותיו הופקעו קודם לכן, ארכה להגשת התביעה עד מועד זה. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 17.3.2016, כלומר בתוך תקופת הארכה שניתנה ועל כן אין לסלקה מחמת התיישנות.
55. עם זאת, אין בפסק הדין בדנ"א 1595/06 הנ"ל כדי למנוע העלאת טענת שיהוי (ראו שם פסקה 11). כדי שטענת שיהוי תתקבל אין די בהוכחת חלוף הזמן ממועד ההפקעה או תפיסת המקרקעין ועד מועד הגשת התביעה. על הנתבעת לשכנע כי סמכה על חלוף הזמן, ושינתה מצבה לרעה (ראו ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' מסרי, פסקה 42 (29.8.2016)). לא זה המקרה. כפי שראינו כבר בשנת 2002 הוגשה עתירה לביטול ההפקעה. בעקבות פסק הדין שדחה את העתירה נעשתה פניה למינהל לקבלת פיצויים. אמנם מי שפנה היה רק חסן ואולם מדובר בזכויות באותן חלקות. הנתבעת ידעה כי עומדות גם לאמנה ולח'דיג'ה זכויות לקבלת פיצויים בהיותן יורשות של המנוח עבד. המינהל אף דרש מסמכים המעידים על הסתלקות של אמנה וח'דיג'ה מהירושה או המחאת הזכויות לחסן. צו הירושה המקורי הוגש למינהל ביום 28.7.2010 (נספח "י"ד" לנ/2), והבקשה לקבלת אישור האחיות, נמסרה לעו"ד חוסין, על פי התרשומות בתיק המינהל ביום 19.9.2010 (נספח ז' לנ/2). בעקבות זאת הומצא למינהל צו הירושה המאוחר, שכאמור אינו תקף.
56. משמע, המינהל ידעו על זכויותיהן של האחיות אמנה וח'דיג'ה, היה מוכן לפצותן ורק לאחר שהוצגו בפניו מסמכים, שאינם תקפים, העביר את הפיצוי לחסן. אילו המינהל היה מבקש לסמוך כדין על הוויתור הנטען, הייתה נעשית פניה ישירות לאמנה וח'דיג'ה או ליורשיהן. המינהל לא שילם את הפיצוי ושינה מצבו לרעה בשל השיהוי, אלא בשל הסתמכותו על מסמכים שאינם תקפים בדבר הוויתור על הירושה.
57. אין טענה, או ראיה, כי המינהל הודיע לתובעים 2- 10 על הסכם הפיצויים עם חסן או על תשלום הפיצויים, ולכן אין עוגן לטענה כי המינהל, שהסכים לשלם לחסן, סמך בתום לב על שתיקתם או על השיהוי בהגשת התביעה מצדם. על כן אין לחסום את תביעת התובעים 2-10 ויש להתיר להם לתבוע את חלקם בפיצויי ההפקעה.
התביעה כנגד ח'לאילה
58. חסן תובע גם את ח'לאילה ועותר לחייבו לשלם כל סכום שקיבל מהמינהל כפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. עוד טוען חסן כי יש לחייב את ח'לאילה לפצותו במלוא ערך המקרקעין, שכן ח'לאילה פעל להגשת התביעה בהליך הקודם, ברשלנות, בלי להודיע לחסן, ובמחדליו גרם לכך שהתביעה תמחק.
59. כפי שהובהר לעיל, ח'לאילה אישר כי קיבל מעו"ד חוסין את הפיצוי ששולם, לאחר ניכוי שכר טרחת עורך הדין בסך - 153,150 ₪, וטוען כי העביר לחסן סך של 100,000 ₪. ח'לאילה מפנה למסמך המכונה "זיכרון דברים ואישור על קבלת כספים" מיום 1.5.2011 שנחתם על ידי חסן בטביעת אצבע, שבגדרו מאשר חסן את קבלת הכספים (נספח לסיכומיו של ח'לאילה). לפי עדותו של ח'לאילה, הוא הגיע עם חסן לסניף בנק הפועלים, משך את הסכום המזומן ונתן לחסן את מלוא הסכום. ח'לאילה צירף מסמכים המעידים על משיכת הסכום מחשבון הבנק. ח'לאילה העיד כי את הכסף מסר לחסן בחצר האחורית של הבנק (עמ' 34). ח'לאילה סיפר כי תיאם את מסירת הכסף עם בתו של חסן, מונטהה (שם שורה 5). עוד סיפר חסן כי כאשר התקבל החזר מס שבח, ממנהל מיסוי מקרקעין, בסך של 7,050 ₪ נשלח הסכום ישירות לחסן (סעיף 12 לנ/3, עמ' 35 וכן נספח לסיכומי ח'לאילה). לטענתו חסן משך את הכספים מחשבונו והדבר מעיד כי ידע על הסכם הפיצויים וכי קיבל את חלקו.
60. נציין כי ח'לאילה מבהיר כי הקשר בינו לבין חסן השתרע גם על עניינים נוספים. בין היתר סיפר כי פעל בשמו של חסן בעסקאות נוספות. מסמכים על עסקאות כאלו צורפו לסיכומי הטענות של ח'לאילה אך לא לתצהירו. בכל מקרה הוצגו מסמכים על עסקה משנת 2010, כלומר קודם למועד שבו על פי הנטען העביר ח'לאילה את הכספים לחסן.
61. על אף עדותו של ח'לאילה בדבר העברת התשלום במזומן לחסן בנוכחות בתו מונטהה, הבת לא התייצבה לעדות. ודוקו, מדובר באותה בת שהייתה על פי עדותו של התובע 4, יוסף אבו אלהיג'א, מעורבת בהגשת התביעה ואשר פנתה לשאר התובעים והציע להם להצטרף להליך. לפיכך צפוי היה כי תתייצב ותתייחס לטענתו של ח'לאילה ותזים את גרסתו. כידוע, הימנעות בעל דין מזימונו של עד רלבנטי או הבאתה של ראיה רלבנטית, ללא הסבר מניח את הדעת למחדל, פועלת לרעתו ומחזקת את ההנחה כי גרסת העד הייתה מנוגדת לעמדת בעל הדין שנמנע מהזימון. כך למשל בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008) נאמר :
לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק שמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (פסקה 26 לפסק הדין) .
(ראו גם ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"פ 2098/08 פרעוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.12.2011); דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 621, 628 (1994); י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, (מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע - 2009)).
62. לאור האמור, עדותו המפורטת של ח'לאילה, מסמך זיכרון הדברים, השבת כספי מס השבח לחסן, וההימנעות מזימונה של העדה מונטהה, ניתן לקבוע כי ח'לאילה הוכיח, במידת הראיה הנדרשת בהליך הנוכחי, כי העביר את הכספים לחסן.