53. הנתבעת טוענת כי דין תביעת התובעים להידחות גם מחמת השיהוי בהגשתה. נטען כי ההפקעה בוצעה כבר בשנת 1979 והזכויות בחלקות המופקעות נרשמו על שם המדינה בשנת 1992 (נספח "א" לנ/2). הגשת התביעה בשנת 2016 נגועה, כך נטען, בשיהוי ניכר, ועל כן דינה להידחות.
54. דין טענת השיהוי להידחות. בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013)), דן בית המשפט העליון בהרחבה בשאלת התיישנות תביעה לפיצוי הפקעה. נקבע כי תביעה שכזו תתיישן בתוך 7 שנים מיום תפיסת החזקה במקרקעין המופקעים. עם זאת, קבע בית המשפט כי ההלכה תחול רק מיום 21.3.2016, כלומר ניתנה לכל מי שזכויותיו הופקעו קודם לכן, ארכה להגשת התביעה עד מועד זה. התביעה בתיק זה הוגשה ביום 17.3.2016, כלומר בתוך תקופת הארכה שניתנה ועל כן אין לסלקה מחמת התיישנות.
55. עם זאת, אין בפסק הדין בדנ"א 1595/06 הנ"ל כדי למנוע העלאת טענת שיהוי (ראו שם פסקה 11). כדי שטענת שיהוי תתקבל אין די בהוכחת חלוף הזמן ממועד ההפקעה או תפיסת המקרקעין ועד מועד הגשת התביעה. על הנתבעת לשכנע כי סמכה על חלוף הזמן, ושינתה מצבה לרעה (ראו ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' מסרי, פסקה 42 (29.8.2016)). לא זה המקרה. כפי שראינו כבר בשנת 2002 הוגשה עתירה לביטול ההפקעה. בעקבות פסק הדין שדחה את העתירה נעשתה פניה למינהל לקבלת פיצויים. אמנם מי שפנה היה רק חסן ואולם מדובר בזכויות באותן חלקות. הנתבעת ידעה כי עומדות גם לאמנה ולח'דיג'ה זכויות לקבלת פיצויים בהיותן יורשות של המנוח עבד. המינהל אף דרש מסמכים המעידים על הסתלקות של אמנה וח'דיג'ה מהירושה או המחאת הזכויות לחסן. צו הירושה המקורי הוגש למינהל ביום 28.7.2010 (נספח "י"ד" לנ/2), והבקשה לקבלת אישור האחיות, נמסרה לעו"ד חוסין, על פי התרשומות בתיק המינהל ביום 19.9.2010 (נספח ז' לנ/2). בעקבות זאת הומצא למינהל צו הירושה המאוחר, שכאמור אינו תקף.
56. משמע, המינהל ידעו על זכויותיהן של האחיות אמנה וח'דיג'ה, היה מוכן לפצותן ורק לאחר שהוצגו בפניו מסמכים, שאינם תקפים, העביר את הפיצוי לחסן. אילו המינהל היה מבקש לסמוך כדין על הוויתור הנטען, הייתה נעשית פניה ישירות לאמנה וח'דיג'ה או ליורשיהן. המינהל לא שילם את הפיצוי ושינה מצבו לרעה בשל השיהוי, אלא בשל הסתמכותו על מסמכים שאינם תקפים בדבר הוויתור על הירושה.