35. אין חולק כי על פי כתב ההרשאה רשאי היה ח'לאילה לפעול באמצעות עורך דין וליפות את כוחו של עו"ד חוסין לנהל משא ומתן עם המדינה לקבלת פיצוי. עו"ד חוסין פעל במסגרת ייפוי הכוח שניתן לו על ידי ח'לאילה ואין טענה כי חרג מההרשאה שניתנה לו.
36. התובעים טוענים כי נפלו פגמים במסמכים שהוצגו על ידי עו"ד חוסין וח'לאילה למדינה, המלמדים כי נפל פגם בניהול המשא ומתן ובהתקשרותם בהסכם הפיצויים. התובעים טוענים כי לבקשת המינהל המציא עו"ד חוסין שני תצהירי זיהוי אשר נחזים להיות חתומים על ידי חסן ועל ידי עלי נאיף עלי בפני עו"ד עומר אבו אלהיג'א (נספח י-1 ו-י-2 לנ/2). שני תצהירים אלו נועדו להצביע כי המנוח עבד, הוא שהיה בעל הזכויות בחלקות המופקעות, כלומר מדובר בתצהירי זיהוי שנועדו לקדם את הסכם הפיצויים ולסייע לחסן לקבל את הפיצוי.
37. עו"ד ע' אבו אלהיג'א העיד כי המסמכים לא נערכו על ידו ולא נחתמו בפניו, ואף הצביע על ליקויים בחותמת ובכתובת המשרד (עמ' 5). מעדותו זו מבקשים התובעים להסיק כי בפנינו תצהירים מזויפים.
38. איני סבור שדי בעדותו של עו"ד ע' אבו אלהיג'א כדי לקבוע כי אכן מדובר במסמכים מזויפים. ראשית, מדובר במסמכים שנועדו לקדם את עניינו של חסן, הם כוללים פרטים של המנוח עבד ושל חסן; שנית, אין חולק כי המצהיר, עלי נאיף עלי, שחתם על תצהיר הזיהוי, הוא תושב הכפר ומכיר היטב את חסן. חסן בחקירתו אישר זאת (עמ' 17). אילו היה מדובר בזיוף לא הייתה נעשית פנייה דווקא לבן כפר המוכר לחסן; שלישית, עלי נאיף עלי לא זומן לעדות, לא הובהר מי פנה אליו לחתימה על התצהיר, היכן חתם על התצהיר ומי אישר את החתימה. לבסוף נזכיר כי חסן אישר בתצהירו כי לבקשת ח'לאילה נפגש איתו במספר הזדמנויות וחתם על מסמכים נוספים שנדרשו לשם המשך הטיפול בעניין החלקות המופקעות (סעיפים 10, 12 לתצהירו ת/1). מכאן יש להניח כי חסן חתם על מסמך הזיהוי אשר נועד לקדם את המשך הטיפול.
עוד אציין, כי גם תצהיר הזיהוי שנחזה להיות חתום על ידי חסן נחתם בטביעת אצבע. צפוי היה כי תובא ראיה, כגון חוות דעת, לגבי זיהוי טביעת האצבע. התובע לא הציג חוות דעת כלשהי. איני מתעלם מההלכה ולפיה על מי שמבקש לסמוך על מסמך חתום, מוטל הנטל להוכיח את החתימה (ראו ע"א 355/63 קרסינצקי נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב, פ"ד יח(4) 324, 328, 331 (1964); ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309, 315 – 316 (1979); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 262(1993)). אולם אין פירושו של דבר כי לשם הרמת הנטל מחויב הטוען להביא חוות דעת. לעיתים די בהתבוננות כדי לברר האם החתימה מזויפת, ולענייננו טביעת האצבע, ולפעמים די במכלול הראיות החיצוניות כדי לקבוע שמסמך אכן נחתם על ידי מי שנחזה להיות החותם (שם).