31. עוד עולה מחקירתו של חסן כי לטענתו לאחר שחתם על כתב ההרשאה לא שב ליצור כל קשר עם ח'לאילה (עמ' 17). אילו העניק לח'לאילה הרשאה מוגבלת לפעול רק להשבת הזכויות במקרקעין, חזקה שהיה מברר מה נעשה על ידי ח'לאילה ומתעניין האם בוטלה ההפקעה.
אדגיש כי גרסה זו של חסן לפיה לאחר חתימת כתב ההרשאה נותק כל קשר בינו לבין ח'לאילה אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו שלו. כך בסעיף 10 לתצהירו הוא מציין כי חתם לבקשתו של ח'לאילה על מסמכים "בשתיים או שלוש הזדמנויות שונות". בהמשך בסעיף 12 לתצהיר הוא מספר כי לאחר החתימה על המסמך הראשון, כנראה כתב ההרשאה, ביקש ממנו ח'לאילה לחתום על מסמכים נוספים שנדרשו "להמשך טיפולו בעניין חלקות הקרקע המופקעות". אין הסבר מדוע בכל ההזדמנויות הנוספות הללו לא בירר חסן מה עלה בגורל ההליכים, לא שאל האם מדובר בהשבת קרקעות או בפיצוי כספי וכדומה. דומה כי בנסיבות שכאלו, הנלמדות מתצהירו של חסן עצמו, ניתן להסיק כי חסן ידע והבין בדיוק על מה חתם ומהו גדר ההשראה שניתנה לח'לאילה.
32. גרסתו של חסן כי ביקשת מח'לאילה לפעול רק לצורך השבת המקרקעין אינה מתיישבת גם עם התנהגותו בכל ההליכים. חסן הגיש, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט העליון לביטול ההפקעה (בג"צ 9818/02). עתירה זו נדחתה וחסן ידע על כך (עמ' 16). לאחר מכן פנה לעו"ד איברהים קאסם אשר מצדו פנה למינהל וביקש בשמו תשלום פיצוי, בכסף או בקרקע חלופית (נספח ב' לנ/2. מכתב מיום 1.3.2010). אמנם חסן העיד כי לא רצה פיצויים אלא רק אדמה, אולם אין בפיו הסבר מדוע עו"ד קאסם ביקש בשמו, עוד לפני מתן כתב ההרשאה לח'לאילה, פיצוי כספי. הדבר מעיד כי לא נעלמה מחסן האפשרות כי יהיה עליו להסתפק בפיצוי כספי בלבד.
33. נזכיר כי גם בהליך הנוכחי שנקט חסן הוא עותר לקבלת פיצוי כספי, ואינו עותר לביטול ההפקעה או לקבלת קרקע חלופית, אף כי בעדותו טען כי הוא מבקש רק את ביטול ההפקעה (עמ' 17). משמע, חסן ידע והבין כי לאחר דחיית העתירה, ימצא את מזורו בתביעת פיצויים. בכך יש משום חיזוק להנחה כי חסן העניק לח'לאילה הרשאה רחבה, הכוללת גם הרשאה לפעול לקבלת הפיצויים.
34. מסקנתי זו ולפיה חסן היה מודע לתכנו של כתב ההרשאה, לכך שייפה את כוחו של ח'לאילה לפעול גם לקבלת פיצוי כספי, וכי התכוון לכך, משמעה כי הוכחה "הרשאה פנימית", דהיינו הוכחה הרשאה בפועל התקפה ביחסי חסן - השולח, וח'לאילה - השלוח. הוכחת הרשאה פנימית מייתרת את הדיון בטענת המדינה ולפיה חסן יצר מצג של הרשאה במובן חוק השליחות וכי ניתן לבסס את הסתמכותו של המינהל על הוכחת "הרשאה חיצונית" (ראו גם ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' עלדור (3.9.2015); ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, מח (5) 799, 812 (1994); ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' נסיך מנסורי מוזאפאר, מט (1) 649, 655 (1995); ברק, חוק השליחות, עמ' 525-547). בהערת אגב ולמעלה מן הצורך אבהיר כי אין ספק שכתב ההרשאה שנמסר לח'לאילה, ואשר הוצג על ידו למינהל, יכול לבסס "הרשאה חיצונית", כלומר לבסס את זכותו של המינהל להסתמך על כתב ההרשאה, ולהוביל למסקנה כי הסכם הפיצויים מחייב את חסן.