ב. באופן דומה ההסכם בשדה יואב אינו מחיל על כתפי הנתבעים שכנגד התחייבות לכמות קבועה של אפרוחים. וכך גם בנוגע להסכם בגבעת חיים. לשון החוזים ברורה ואין צורך להיזקק לפרשנויות.
האספקה בפועל של כמות האפרוחים בתקופת ההסדר נשענה על הכמויות שסופקו על-ידי אותה מדגרה לאותה חווה ערב ההסדר ומשכך הגורם לצורך הבטחת הכמות שסופקה הינה החווה ולא קבוצת משחטות עופות, ולראייה התובעים שכנגד פנו למועצה לענף הלול. אלא שהמועצה נמנעה מחיוב מדגרת בן אהרון לספק את כמות האפרוחים שנדרשה בשל חובות החווה לפיטום כלפי מדגרת בן אהרון.
אין כל שחר לטענה כי קבוצת משחטות עופות וויסתה את אספקת האפרוחים ונתנה לחווה לפיטום אספקה דלה במכוון, שכן לקבוצת משחטות עופות אינטרס למנוע מעצמה הפסדים ולייצר רווחים מהפעילות בחווה לפיטום.
מעבר לכך מומחה בית המשפט אישר בחקירתו כי כמויות האפרוחים פחתו בעקבות ההסדר בענף הלול.
יצוין כי בשני המדגרים הראשונים בשדה יואב הוכנסה כמות נמוכה יותר של אפרוחים שכן החווה הייתה עדיין בשלבי שיפוץ. וגם כמות האפרוחים מושפעת מפרמטרים רבים כגון אחוזי הבקיעה של הביצים.
מעבר לכך הגורם האמון במדינת ישראל על ביקורת כמויות האפרוחים המגודלים בחווה הוא גוף של משרד החקלאות המכונה "שהם" (שירות הדרכה מקצועי) ותוצאות סקירתו שנערכה בין השנים 2008-2014 מראות כי עם השנים כמות האפרוחים לכל לול הלכה והצטמצמה, ולכך יש להוסיף את שיעור ההפחתה שחל בעקבות ההסדר.
המגמה בענף הינה כלפי ירידה בכמות האפרוחים, כפי שהוצג בנתוני שוהם, וזאת מאחר ובשנים האחרונות מסקנת המגדלים כי בתנאי צפיפות נמוכה תוצאות הגידול טובות יותר (פחות תמותה, משקל פטמים כללי טוב יותר).
ג. עוד אין בהסכם שבין הצדדים אזכור לגבי התחייבות לתשלום עמלה קבועה, אלא תשלום שייגזר ממשקל הפטמים שימכרו בתום הגידול בהפחתת עלויות שכירות,
--- סוף עמוד 25 ---
שכר עבודה ואחזקת לול. כך גם אין התחייבות לתשלום עמלה עתידית ותוצאות הגידול המשפיעות על העמלה מושפעים לעיתים ממצבי קיצון בהם לא ניתן לגדל כלל בהוראת השירותים הווטרינריים כפי שארע פעמיים בקיבוץ גבעת חיים (בינואר 2015 למשך כ-4 חודשים ובאפריל 2016 למשך כ-4 חודשים).
ד. קבוצת משחטות עופות עתרה בסיכומיה לעמלת גידול בחוות בעת חיים עד למועד פסק הדין, אלא שהסכם רשות השימוש בגין חלקה הארי של החווה הסתיים והקיבוץ נמנע מחידושו.