--- סוף עמוד 82 ---
לאף אחד מהצדדים. כלומר לא ניתן להבין אילו סכומים שולמו ואילו סכומים לא שולמו, כאשר עורכם של המסמכים לא הגיע לבית המשפט כדי להיחקר עליהם וכאשר גורם מטעם חברת א.ד.ק לא ידע להעיד לעניין תוכן האסמכתאות החשבונאיות אשר הוצגו בפני.
וכפי שהצהיר דוד בעדותו: "בלי אסמכתאות לא יכול לענות תשובות, אני צריך אסמכתאות להבין, אני לא ברמה שיכול לענות ככה" (עמוד 95).
ובהמשך עדותו הוסיף וטען כדלקמן:
"ת:יכול להיות שזה עבר מכרטסת לכרטסת כי לפעמים שמים כסף מסוים שלא שייך לאותו פרויקט, צריך להסתכל על האסמכתא?
ש:תסכים שכרגע אתה לא יכול באמת לענות.
ת:אני יכול לענות על מה שאני ידוע (יודע ס.ג'.)
ש:אתה לא יכול לענות.
ת:פיזית לא..." (עמוד 96).
203. משכך אין מקום להשיב לחווה לפיטום עופות וזילברמן את הסכומים אותם שילמו לטענתם לחברת א.ד.ק, מאחר ולא הוכחו הסכומים ששולמו מעבר לסכומים אותם שילמה ברקאי.
יתרת הזכות/החובה של החווה לפיטום עופות בכרטסת קבוצת משחטות עופות:
204. בסעיף 93 לתצהירו של עוזרי נטען כי לחווה לפיטום חוב שטרם שולם בסך 773,000 ₪, אלא שבחקירתו הנגדית הוא העיד, כי לא רק שהחוב של התובעים שכנגד שולם אלא שאלו נמצאים אף ביתרת זכות בסך של כ-300,000 ₪. כאשר עומת עוזרי עם עובדה זו השיב באופן מקומם: "אז תפסת אותי, יופי...הניסוח פה זה שחוב זה לא שולם. הכוונה הייתה שיש בכרטסת ואם הם לא היו משתלטים, בהתאם להסכם, הכרטסת הייתה מתהפכת. רשמתי את זה בפירוש. כל שקל רשמתי לך." (עמוד 58).
בשלב יותר מאוחר, בסיכומים מטעם עוזרי, נטען, כי הוא לא התכוון לדברים אלה והם נאמרו בבדיחות הדעת.
איני רואה לנכון לקבל טענת עוזרי בסיכומיו, והתרשמותי מהעדות שלו הינה, כי לא נותר כל חוב לחווה לפיטום בכרטסת. יוער בהקשר זה, במאמר מוסגר, כי בתביעה של החווה לפיטום וזילברמן לא נכלל כל סעד המתייחס ליתרת זכות בכרטסת.
מעשי הגניבה של שחר:
205. בחקירתו של שחר העיד כי זילברמן לא באו אליו בטענות כי גנב ולא עימתו אותו אל מול ממצאי חקירה בדבר הגניבה הלכאורית. אומר בקצרה כי טענות אלה של זילברמן כלל לא הוכחו, ולא מצאתי כי עריכת ההסכם בין זילברמן לבין שחר על מכירת חלקו של האחרון
--- סוף עמוד 83 ---
לחברה שבבעלות הראשונים על רקע משבר אמון ומשבר במערכת היחסים האישית בין השניים (עמוד 213), תומך בהכרח בטענה בדבר ביצוע גניבות ע"י שחר.
יחד עם זאת שוכנעתי כי החשד עלה אצל זילברמן ועל בסיס חשד זה פנה לעוזרי ושיתף אותו, כפי שמצופה משותף עסקי.