17. נטען כי זכות העיון של העותרים כולם, מבוססת לא רק על זכות העיון הציבורית, אלא גם על האינטרס האישי שלהם במידע. עוד נטען כי אין חשש לפגיעה בפרטיות של מאן דהוא. בנוסף נטען כי דוחות החקירה של כל אירוע ימי מפורסמים בהתאם לאמנות בינלאומיות לכלל הציבור, וזאת ככלי ללימוד והתמודדות עם תאונות ימיות. על כן אין כל עילה למנוע את מסירת המידע לעותרים.
18. העותרים טוענים כי גם על פי חוק הבוררות, מוסמך בית המשפט ליתן סעדי עזר למיניהם, ובהם גם סעדים בדבר זימון עדים ומסירת מסמכים. על כן, כך נטען, על בית המשפט לצוות על המשיבות ליתן להם זכות העיון גם מכוח הוראות חוק הבוררות.
19. רשות הספנות התנגדה לבקשה כולה, ולאחר צמצום הטענות לעיון רק בתשדורות מרכז התיאום ובתצהירי המפעלים, התמקדה בטענה כי מתן זכות עיון יביא לפגיעה בפרטיותם של המשוחחים ולפגיעה בפרטיותם של מפעילי המרכז שמסרו תצהירים. עוד נטען כי לעותרות 1 - 10 אין זכות עיון הואיל ואינן תושבות ישראל. לטענת המשיבה, המידע המבוקש אינו בבחינת מידע בדבר זכויותיהן של העותרות בישראל. נטען גם כי עו"ד הריס, העותר 11, צורף רק כדי לאפשר לעותרות 1-10 את העיון. לעו"ד הריס אין כל אינטרס אישי במידע המבוקש. לבסוף נטען כי הטענות לעניין הזכות לקבלת סעדים על פי חוק הבוררות אינן רלבנטיות להליך הנוכחי.
20. בעלת האנייה טענה כי דין העתירה לסילוק על הסף מאחר שהזכות לעיון במידע אינה חלה על מידע שנאסף או נוצר במהלך חקירה על פי דין, והפנתה לסעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע. בעלת האנייה הצטרפה לטענות רשות הספנות לפיהן אין לעותרים מעמד לבקש את העיון במידע. גם בעלת האנייה סבורה כי לבית משפט בהליך זה אין סמכות למתן סעדים על פי חוק הבוררות.
דיון והכרעה
21. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולקבוע כי לעותרים זכות לעיון בתמלילי השיחות שבין האנייה למרכז התיאום בלבד. לגבי העיון בתצהירים שנגבו ממפעילי מרכז התיאום, העיון ייעשה רק לאחר פנייה לקבלת עמדת המצהירים. את הדיון אפתח בכמה הערות כלליות על הזכות למידע על פי חוק חופש המידע, ולאחר מכן אדון בטענות לעניין מעמד העותרים, ולעניין הסייגים לזכות העיון. לבסוף אבחן את הטענות לגבי הפגיעה בפרטיות של צדדים שלישיים.
חוק חופש המידע
22. חוק חופש המידע פותח בהצהרה כללית חשובה לפיה לכל אזרח ישראלי או תושב זכות לקבל מידע מרשות ציבורית (סעיף 1 לחוק). חוק חופש המידע הרחיב את זכותו של הציבור לקבל מידע מהרשות הציבורית. בעוד שקודם לחוק הוכרה בעיקר זכותו של הציבור לקבלת מידע הנוגע לעניין או אינטרס אישי של המבקש (ראו למשל ע"א 4999/95Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39 (1996) ; בג"צ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1 (1997) , הרי שהחוק הדגיש את זכותו של הציבור לקבל גם מידע ציבורי (ע"א 7024/03 גבע נ' גרמן (6/9/2006); עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל-רשות המסים, פ"ד סג(1) 284 (2008)).