125. גרינפלד טוען כי זמן קצר לאחר מכן, הוא החל להפציר גם באוסופסקי לחדול מביצוע הפעילות התרמיתית – משום שאוסופסקי היה היחיד מלבדו שהייתה לו בעיה עם ביצוע הפעילות התרמיתית. ואכן, לאחר שיחה שהתקיימה ביניהם, הפסיק אוסופסקי את ביצוע הפעילות התרמיתית.
--- סוף עמוד 35 ---
126. כאמור, גרינפלד טוען כי חש שאט נפש מהכספים שהרוויח במסגרת הפעילות התרמיתית, ואינו מעוניין לגעת בכספים. לכן, כבר בנובמבר 2013 הפקיד את הכספים שקיבל עם עזיבתו את אר ג'י אר בחשבון נאמנות במטרה שלא לעשות שימוש בכספים עד החלטת ביהמ"ש (נ/58). גרינפלד היה גם זה שיזם באמצעות באת כוחו את הפנייה למאשימה שבסופה הופקדו הכספים בקרן החילוט. פעולה נדירה זו של גרינפלד היא משמעותית והוא עותר לראותה כחלק בלתי נפרד מנסיבות ביצוע העבירה.
כך, גרינפלד הפקיד בידי המדינה ערבות בנקאית בסך של 400,000 ש"ח וכן תשלומי מיסים בגין הסכום אותו חילט זמנית מיוזמתו בסך כולל של 1,058,811 ש"ח – הווה אומר, לפחות 80 אחוזים מהכספים של גרינפלד שהתקבלו בחשבון המשותף שלו ושל עד המדינה מצויים בפועל בידי המדינה. בשים לב לקנס הכספי שהוטל על עד המדינה בסך של 350,000 ש"ח, ולעדות מופקדי לפיה הרווח הכולל שהופק כתוצאה מכל העסקאות המתואמות שיוחסו לבן דוד עומד על 10,000 ש"ח עד 150,000 ש"ח, המהלך החריג של גרינפלד מאשש את דבריו לפיהם הכסף סימל עבורו שפל ופגיעות.
הטענות ביחס לחזרתה של המאשימה מעמדתה לגבי מספר העסקאות ועל עבירת ההנעה
127. גרינפלד עמד על כך שהמאשימה מציינת מספר מדוד של עסקאות שהיא מחשיבה כ"עסקאות מתואמות ועצמיות", שמטרתן להשפיע על שער המניות. פרק זה התבסס על עמדת עד המדינה, שאין מחלוקת כי בחן רק חלק מאד קטן מעסקאות אלה, ורק לגבי אותו חלק אישר כי הוא מתואם. זאת ועוד, במהלך דיוני ההוכחות חזרה בה המאשימה מעמדתה, ועמדה על כך שספירת העסקאות לא בוצעה בהתאם לקריטריונים שהתווה עד המדינה.
128. למרות כל האמור, המאשימה טוענת כי יש לייחס לגרינפלד את העבירות שביצע ויזם עד המדינה ביוזר הנפרד שלו עם נאשמים אחרים מכוח דוקטרינת ביצוע בצוותא. מעבר לכך שהמאשימה כלל לא יישמה את מבחני המשנה שנקבעו בפסיקה לגבי סוגיה זו, הרי שאין בטענתה מן הצדק ויש בה כדי המשך כפיית עד המדינה ופעולותיו על גרינפלד.
129. באשר למתווה של "הסתרת" שכבות שלגביו טענה המאשימה, גרינפלד טוען כי אין מקום להרשיעו בעבירת ההנעה בתרמית – משעה שהמאשימה לא הצליחה לבסס את המבחנים הנדרשים לשם ביצוע עבירה זו, וגם אם המתווה מגבש את ביצוע העבירה, טוען גרינפלד כי יש לזכות את הנאשמים מעבירה זו משום שסוחרי יום (Day Traders) משתמשים מידי יום ביומו במתווה הפעולה דנן, והמאשימה לא הביאה מקרה או חקרה או העמידה לדין בגין פעולות אלה, ולכן יש בכך כדי להוות אכיפה בררנית.