שמינית, אדון באפשרות לייחס את כלל העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום גם לאר ג'י אר מכוח תורת האורגנים.
לכך אפנה כעת.
הערות מקדמיות
עד המדינה
139. המאשימה מתבססת בסיכומיה בין היתר על עדותו של עד המדינה, וזאת לצד מסמכים וראיות שונות שהובאו לעיונו של בית המשפט ופורטו בהרחבה לעיל. נוכח חשיבותו של עד המדינה בהליך דנא, אתייחס בקצרה למשקל שיש לייחס לעדותו.
140. המחוקק הכיר בקושי המתעורר באותם מקרים בהם מורשע אדם על בסיסה של עדות שותפו לעבירה, ובייחוד כאשר אותו שותף הופך להיות 'עד מדינה' ומקבל טובות הנאה בתמורה למסירת מידע המפליל את שותפיו. המחוקק נתן ביטוי לקושי זה בכך שהציב דרישת סיוע לעדות של עד מדינה במסגרת סעיף 54א לפקודת הראיות:
"54א.(א) בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה – טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה[...]".
--- סוף עמוד 39 ---
141. גם בתי המשפט עמדו בעבר על הקושי בהסתמכות על דבריו של עד מדינה. ואכן, נקבע לא אחת שעדותו של עד מדינה לעולם תצריך מבית המשפט נקיטת משנה זהירות בבחינת אמינות גרסתו, וזאת מעצם טבעו כשותף לדבר עבירה שבתמורה לעדותו זכאי לטובת הנאה.
142. זאת ועוד, בתי המשפט לא היססו במקרים מסוימים לראות בדרישות החוק כ'רף תחתון' ולדרוש ראיות סיוע 'מוגברות' או 'מחוזקות' מקום בו עדות עד המדינה, או עדות אחרת שלה דרושה תוספת ראייתית, מעוררת קושי מיוחד. לעניין זה, יפים הדברים שקבע השופט זילברטל בפרשת הולילנד, אותם אביא במלואם נוכח חשיבותם:
"בית משפט זה עמד לא פעם על הקשיים המובנים בעדותו של עד מדינה, הנובעים מעצם טיבו של מוסד זה:
'עד מדינה' לעולם אינו צדיק בדורותיו, ואכן התואר 'עד מדינה', הנשמע 'מלכותי' לאדם מן היישוב, אינו משמיע כבוד של מזכיר מדינה, ואינו משקף לאמיתו אלא לשון נקייה כלפי עבריין המעיד כנגד טובת הנאה מסוג זה או אחר נגד משתתפים אחרים בעבירות, שותפיו לעבירות.
'דרישות פורמאליות אלה הן 'בגדר דרישת מינימום, המשקפת את הסף התחתון הדרוש להרשעה כאשר המשקל הפנימי של העדות המפלילה הוא מלא. כאשר משקלה הפנימי של [האמרה] אינו מלא, רשאי בית-המשפט לדרוש תוספת ראייתית משמעותית יותר' (ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 28 (11.4.07) (ע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' ז'אנו, [פורסם בנבו] פסקה 36 (2.12.2010) (להלן: עניין ז'אנו)).