לעניין זה, איגדה המאשימה בנספח 2 לסיכומיה את רשימת העסקאות אותן היא מבקשת לייחס לנאשמים, וזאת בהתאם לדפוס שבו בוצעה העסקה, לרבות הפניה לסימוכין ביתר הראיות הקבילות שהוגשו כדין לעריכתה.
189. הנאשמים מעלים מספר טענות לעניין זה. ראשית, טוען בן דוד כי הוא כלל לא היה מעורב בפעילות זו, כפי שמצא ד"ר מופקדי (נ/53, עמ' 14). שנית, בן דוד טוען כי פירוט הפעילות המיוחסת לנאשמים לראשונה בסיכומי המאשימה פוגעת ביכולתם להתגונן. גרינפלד מצידו לא מעלה טענה ביחס לעסקאות האמתיות, זולת הטענות שנשמעו גם בעדותו כי לא סבר במקרים רבים כי מדובר בפעילות בעלת אופי תרמיתי (פ/6.5.2018, עמ' 1307).
--- סוף עמוד 55 ---
190. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהובא בפניי, מצאתי כי אכן בוצעו עסקאות אמיתיות ותרמיתיות בחשבונות השותפות. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את טענתו של בן דוד כי הפעילות האמיתית-תרמיתית לא בוצעה בחשבונו, הרי שניתן לייחס לו אחריות לפעילות זו כמבצע בצוותא – והכל כפי שיפורט להלן. מטעם זה, אבחן בפרק זה את השאלה האם הוכח ביצועם של המתווים המתוארים בסיכומי המאשימה. לכך אפנה כעת.
א. הטענה בדבר הפגיעה ביכולת הנאשמים להתגונן
191. הנאשמים טוענים כי העובדה שפירוט הפעילות האמיתית-תרמיתית מופיע לראשונה בסיכומי המאשימה (ולשיטתם, מדובר ברשימה שונה מזו המופיעה בת/102) פוגעת ביכולת הנאשמים להתגונן. הנאשמים מדגישים כי הטענה בדבר הקושי להתגונן בסוגיה זו נטענה על ידם כבר בראשית הדרך (פ/8.12.2016 שבעקבותיו הועברה לנאשמים הרשימה בת/102, ולאחר מכן פ/ 7.2.2017). הנאשמים אף מסבים את תשומת הלב לכך שגם ד"ר מופקדי הסביר בחוות דעתו וכן בעדותו בבית המשפט את הקושי שבהתמודדות עם רשימת ראיות שאיננה ברורה ומפורטת (נ/53, עמ' 12, פסקה 19).
192. לאחר שבחנתי את טענות הנאשמים, מצאתי שאין לקבלן.
ראשית, כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, הנספחים שצורפו לסיכומי המאשימה אינם מהווים ראיה חדשה ועצמאית כי אם ראיית עזר, אשר תכליתה הוא לסייע לבית המשפט להתמצא בחומר הראיות. הא ותו לא.
שנית, אינני יכול שלא לייחס משקל לעובדה כי בענייננו, חוות דעת מופקדי הוגשה באיחור ניכר ורק לאחר שהמומחה מטעם המאשימה סיים למסור את עדותו בפני בית המשפט – ואף לאחר שבן דוד סיים את עדותו. במצב דברים זה, בו חוות הדעת הוגשה עשרה חודשים לאחר שהמאשימה העבירה לנאשמים את הרשימה ב-ת/102, וממילא זמן רב לאחר שהועברו כלל חומרי החקירה לידם, נראה שדווקא לנאשמים היה יתרון דיוני משמעותי בכל הקשור להגשת חוות דעת מומחה מטעמם.