--- סוף עמוד 66 ---
ביצוע בצוותא
226. המאשימה מבקשת להרשיע את בן דוד וגרינפלד לא רק בעסקאות אותן ביצעו באופן ישיר, אלא גם כמבצעים בצוותא. לעניין זה, מבחינה המאשימה בין בן דוד וגרינפלד. כך, המאשימה מבקשת להרשיע את בן דוד בכלל העסקאות המתואמות שבוצעו בתקופה הרלוונטית באר ג'י אר – היינו ב-586 עסקאות מתואמות (מתוכן 445 עסקאות שבוצעו על ידו באופן ישיר), וכן ב-257 עסקאות אמיתיות-תרמיתיות בצוותא עם יתר סוחרי אר ג'י אר. באשר לגרינפלד, המאשימה מבקשת להרשיע אותו בביצוע 484 עסקאות מתואמות (255 ישירות והיתר בצוותא עם עד המדינה), וכן ב-157 עסקאות אמיתיות-תרמיתיות בצוותא עם עד המדינה.
227. כאמור לעיל, מצאתי לקבל את עמדת המאשימה באשר להיקף העסקאות המתואמות והעצמיות כמו ביחס להיקף העסקאות האמיתיות-תרמיתיות שבוצעו על ידי סוחרי השותפות. כפי שיפורט להלן, מצאתי גם לקבל את עמדת המאשימה לפיה יש להרשיע את בן דוד כמבצע בצוותא של כלל העסקאות התרמיתיות – הן המתואמות והעצמיות, הן האמיתיות-תרמיתיות שבוצעו בחשבונות אר ג'י אר, וזאת נוכח תפקידו בשותפות, העובדה שהפיק את מרבית הרווחים מהפעילות, היותו הגורם המממן של הפעילות, והעובדה שביצע את מרבית העסקאות המתואמות והעצמיות (כפי שצוין בחוות דעת מופקדי); עוד מצאתי לקבל את עמדת המאשימה לפיה בענייננו, חרף טענות הנאשמים לפיהן אין מקום להבחנה זו, להרשיע את גרינפלד כמבצע בצוותא של כלל העסקאות שבוצעו בחשבון המשותף שלו ושל עד המדינה. אבאר מדוע.
המסגרת הנורמטיבית
228. ביצוע בצוותא מוגדר בסעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"): "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר". אם כן, סעיף 29(ב) לחוק העונשין קובע כי יש להרשיע אדם כמבצע בצוותא, גם אם לא ביצע בעצמו את כלל המעשים המיוחסים לנאשמים במסגרת ביצועה של העבירה השלמה.
229. בבסיס הדוקטרינה של ביצוע בצוותא ניצבים מספר טעמים. ראשית, במישור התוצאה, היעדר הרשעה במקרה בו העבירה נעברה במשותף על ידי מספר נאשמים, עלול ליצור תמריץ לביצוע עבירות בתצורה זאת. שנית, האוטונומיה של המבצע לקחת חלק בביצוע העבירה, מצדיקה גם היא את הרשעתו כמבצע בצוותא. שלישית, הרשעה בביצוע בצוותא מבוססת על כך שהמבצע הספציפי תרם או לכל הפחות התכוון לתרום להוצאה לפועל של הפעולה העבריינית (עניין דנקנר, פסקה 18). טעם רביעי, החשוב במיוחד לענייננו, הוא עיקרון ההלימה באחריות בפלילים – משעה שלכל גורם תפקיד אחר לשם הגשמת העבירה הפלילית וזאת לשם הבטחת הצלחתה, יש מקום לייחס לכולם אחריות לביצועה – גם אם היקפה של אחריות זו שונה.