290. כך, משעה שהוכח בפניי למעלה מכל ספק סביר כי גרינפלד לקח חלק פעיל בביצוע העסקאות המתואמות כמו גם בביצוע העסקאות האמיתיות-תרמיתיות בחשבון המשותף, ולאחר שהוכח
--- סוף עמוד 83 ---
בפניי כי הוא עומד בכלל המבחנים הנדרשים לשם הגדרתו כמבצע בצוותא, לא ניתן לראות בהטלת אחריות על גרינפלד ביחס לפעילות שבוצעה בחשבון השותף כהטלת אחריות כפולה.
טענת גרינפלד בעדותו כי לא היה מודע לפעילות האמיתית-תרמיתית
291. בשולי הדברים, אבקש להתייחס לכך שגרינפלד חזר מספר פעמים, הן בחקירתו, הן בעדותו, על הטענה כי למד מבן דוד וכן מעד המדינה את ביצוען של עסקאות אמיתיות-תרמיתיות דוגמת ניקוי שכבות, זנבות והזרמת עסקאות ב-1 ע.נ., אך בזמן אמת האמין כי מדובר בפעילות לגיטימית (כך למשל: ת/6, עמ' 11-12; פ/ 6.5.2018, עמ' 1209, 1299, 1337) וכי לא היה מודע לכך שיש בכך כל פסול. על אף שגרינפלד עצמו לא העלה כל טענה כי היסוד הנפשי ביחס לעסקאות האמיתיות לא התגבש אצלו היסוד הנפשי בקשר עם ביצוען – אדרש לדבריו אלה בקצרה בלבד ובדמות למעלה מן הצורך.
292. עיון בחומר הראיות שהובא בפניי מלמד באופן שעולה למעלה מכל ספק סביר כי גרינפלד היה לכל הפחות מודע לעובדה שחלק מהפעילות האמיתית-תרמיתית היא בלתי חוקית. כך, כעולה מגרסתו שנמסרה בחקירתו בפני רשות ניירות ערך ואומתה פעם נוספת בעדותו לפניי, גרינפלד ידע כי הפעילות האמיתית – תרמיתית שבוצעה בסמוך לביצוען של עסקאות מתואמות היא בלתי חוקית: "...אני ידעתי שפעולה שקשורה לפעולה אסורה שמיד קורית לפניה אז היא אסורה כי היא ביחד עם המתואמת, היא לפני המתואמת ואז בום מתואמת..." (ת/6; פ/6.5.2018, עמ' 1353). די בדברים אלה על מנת להוכיח באופן שעולה מעל לכל ספק סביר כי גרינפלד היה מודע לפעילות התרמיתית – גם אם לא היה מודע לכל אחד ואחד מרכיביה.
293. זאת ועוד, גם אם גרינפלד טעה לחשוב בשלבים מסוימים כי פעילות אמיתית שמטרתה להשפיע על השער, המבוצעת כ"הכנה למתואמות" וכחלק מהתוכנית התרמיתית בכללותה (וזאת בשונה מפעולות מסחר לגיטימיות) הייתה פעילות לגיטימית ולא תרמיתית, הרי שאין בכך כדי לשלול את היסוד הנפשי משעה שגרינפלד היה מודע – כפי שהודה באופן מלא – גם לפעילות התרמיתית כולה וגם לרכיבים מסוימים בפעילות האמיתית שנעשו באופן תרמיתי. במצב דברים זה, הרי שהטעות שציין גרינפלד היא לכל היותר טעות במצב משפטי לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, שאיננה מובילה להגנה מפני העמדה לדין. ודוק – לגרינפלד גם לא יכולה לעמוד הטענה כי הטעות הייתה בלתי נמנעת באופן סביר, שכן יכול היה בנקל ללמוד כי הפעולות הללו אינן חוקיות. נוסף על כל אלה, כפי שגרינפלד עצמו העיד וכפי שצוין לעיל, חששו של גרינפלד מכך שהפעולות המבוצעות אינן חוקיות התעורר לאחר שקרא כתבות בנושא בעיתונות הכלכלית – כך שהיה לו טעם סביר לחשוש כי רכיבים מרובים בפעילות אינם חוקיים, ואם התעלם מחשש זה – הרי שמדובר בעצימת עיניים.