--- סוף עמוד 18 ---
מצאנו ממש בטענת העותרים לפיה שיקול זה - לעצמו - אינו כדין. בהתאם להסדר שבתקנות, וכאמור לעיל, מוטלת על בית המשפט בפניו נדונה הבקשה לבחון בכל מקרה ומקרה מהו האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. אין פסול בכך ששיקול זה לעצמו יובא בחשבון, ככל שיש לו רלוונטיות, וחזקה על בית המשפט הבוחן את הבקשה כי יעניק לו את משקלו הראוי בנסיבות שלפניו.
נוכח כל האמור, אך ברי כי על מתווה הטיפול בבקשות העיון שקבע מחוקק המשנה ליתן מענה הולם למקומה הראוי של זכות העיון מזה והאינטרסים האחרים העלולים להתנגש בה, מזה. לשיטת המשיבים תקנה 4 מהווה הסדר מאוזן וראוי מסוג זה, הנותן מענה סביר והולם למכלול הזכויות והאינטרסים המעורבים והצורך באיזון ביניהם. העותרים כאמור חולקים על כך וסבורים כי תקנה 4 - ובעיקר דרישת ההנמקה הכלולה בה - פוגעת בעקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון במידה המצדיקה את ביטולה.
לפיכך, נעבור עתה לבחון האם תקנה 4, בנוסחה העדכני, פוגעת בזכות העיון.
האם חובת ההנמקה פוגעת בזכות העיון?
23. דיון בשאלת הפגיעה בזכות העיון הנגרמת כתוצאה מדרישת ההנמקה הקבועה בתקנות מחייב בחינה עיונית ומעשית במכלול היבטיה של דרישה זו. ראשית, הוא מחייב דיון במהותה ובהיקפה של חובת ההנמקה כפי שפורשה בפסיקתו של בית משפט זה. שנית, הוא מחייב דיון מעשי בשאלת הפגיעה דה-פקטו בזכות העיון הנגרמת נוכח קיומה של דרישה זו, כפי שתלמדנו המציאות מאז התקנת תקנות העיון. מעבר לכך, מחייב הוא בחינה רחבה של מכלול ההסדרים שגובשו במהלך השנים המסייעים להגשמת עקרון פומביות הדיון ומידת השלכתם על שאלת הפגיעה הנטענת. אך בחינה כוללת של היבטים אלו תאפשר גיבוש עמדה ברורה באשר לפגיעה הנגרמת - אם נגרמת - בזכות העיון נוכח קיומה של דרישת ההנמקה שבתקנות, ואליה נעבור כעת.
היקף זכות העיון וחובת ההנמקה - ההלכה
--- סוף עמוד 19 ---
24. שאלת היקפה של חובת ההנמקה על-פי תקנה 4 ושאלת מידת הפירוט הנדרשת בה כבר הוכרעה בפסיקתנו. בהתאם להלכה בסוגיה זו, ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341 ; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004)). נקודת מוצא זו מהווה שינוי לדין שהיה קיים בעידן בו היו תקפות תקנות הארכיון, ויש בה משום שינוי משמעותי שהביאו עימן תקנות העיון. בהתאם לתפיסה זו ולפרשנות האמורה, נבחנות אף בבית משפט זה בקשות שונות לעיון המונחות בפניו. כך למשל נקבע בהחלטתו של רשם בית המשפט העליון, השופט י' מרזל בעניין סבוב כי: