22. נוסיף על האמור לעיל, כי בדומה לעקרון פומביות הדיון, אף זכות העיון בתיקי בית המשפט הינה זכות יחסית שיש לאזנה למול זכויות ואינטרסים שונים העלולים להיפגע כתוצאה מעיון בתיקי בית המשפט. כידוע, בהגשמת עקרון פומביות הדיון - ובזכות העיון הנגזרת ממנו - כרוכה באופן טבעי פגיעה פוטנציאלית בזכויות
--- סוף עמוד 17 ---
ובאינטרסים של בעלי דין ושל צדדים שלישיים, ולעיתים אף של האינטרס הציבורי. זהו חלק ממחירם של הליכים פומביים (ראו דברי השופט ת' אור בעניין אבי-יצחק, עמ' 70 ; דברי הנשיא א' ברק בעניין בית הדין למשמעת, עמ' 536; אורי שנהר דיני לשון הרע 209 (1997)). כך למשל, יכול ויעמדו למול הזכות החוקתית לפומביות הדיון זכויות חוקתיות נוספות, ובעיקרן הזכות החוקתית לפרטיות, המעוגנת בהוראות סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. האיזון בין זכויות אלה אינו פשוט, שכן עסקינן ב"התנגשות אופקית בין שתי נורמות חוקתיות השוות במעמדן הנורמטיבי והמשקפות ערכים ועקרונות" (דברי הנשיא א' ברק בעניין בית הדין למשמעת, בעמ' 537). בהקשר זה נזכיר, כי בעניין בית הדין למשמעת נחלקו גישות השופטים א' ברק ו-ד' דורנר באשר לניתוח המתודולוגי ההולם לעריכתו של איזון מעין זה. לגישת השופטת ד' דורנר (אותה הביעה אף בעניין מוזס), הזכות לפרטיות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מהווה נורמה כללית וככזו נסוגה מפני הוראות חוק יסוד: השפיטה הקובעות את עקרון פומביות הדיון ומהוות לפיכך דין מיוחד (Lex Specialis). לעומתה, סבר הנשיא א' ברק כי ככלל, את ההתנגשות בין שני עקרוניים חוקתיים, אין לפתור באמצעות הכלל לפיו נורמה מיוחדת גוברת על נורמה כללית אלא "תוך בחינת מהותה והיקפה של הפגיעה בכל אחד מהערכים והעקרונות המתנגשים – תוך הבחנה בין פגיעה בגרעין הזכות או בשוליה – ואת השפעת ההתנגשות על המערך הנורמטיבי הכללי" (שם, בעמ' 537). יחד עם זאת, ציין הנשיא א' ברק כי פתרון זה יש להפעיל במקרים קיצוניים בהם אין מנוס מהצורך להכריע בשאלת גבולותיהן של הזכויות, הערכים והאינטרסים העומדים על הפרק, וכי על-דרך הכלל ראוי לאמץ פתרון המותיר את הניגוד החוקתי "תוך קביעת מידת ההגנה הניתנת לזכויות, לערכים ולאינטרסים המתנגשים ברמה של חקיקה רגילה (איזון אנכי) החייבת לקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה" (שם, בעמ' 538).
כמו כן, ומעבר להתנגשותה של זכות העיון - כנגזרת מעקרון פומביות הדיון - בזכות החוקתית לפרטיות כמפורט לעיל, קיימים אינטרסים מוגנים נוספים אותם יש לשקול למול זכות זו, ביניהם ההגנה על שמו הטוב של אדם, שמירה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, הגנה על ההליך השיפוטי, על סודות מסחריים, רגשות הציבור, האינטרס הציבורי בשימורו הפיזי של תיק (ראו בג"ץ 1/49 יראקצ'י נ' שר המשטרה ([פורסם בנבו], 28.2.2006), להלן: עניין יראקצ'י) וכן האינטרס שבניהול המשאבים של מערכת המשפט (ראו, ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005) (להלן: עניין סבוב); עניין בורנשטיין). בהקשר אחרון זה יצוין כבר כאן כי לא