29. אף מעבר לכך לא מצאנו כי נפל פגם כלשהוא בהיבט הסמכות להתקנת תקנות העיון. ונפרט.
תקנות העיון הותקנו על ידי שר המשפטים מתוקף סמכותו לפי חוק בתי המשפט וחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). סעיף 108 לחוק בתי המשפט מסמיך את השר:
"להסדיר בתקנות סדרי דין את סדרי הדין והנוהג לפני בתי משפט..., במידה שלא נקבעו בחוק".
סעיף 109 לחוק בתי המשפט קובע כי:
"שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו".
התקנות מתייחסות אף לעיון בתיקי בית הדין לעבודה. לעניין זה קובע סעיף 43(ב) לחוק בית הדין לעבודה כי השר רשאי "להתקין תקנות בדבר סדר הדין בבית הדין... וכן תקנות בדבר פרסום פסקי דין".
ממכלול דברי חקיקה אלו עולה, אפוא, כי המחוקק הראשי הסמיך את מחוקק המשנה לדאוג לביצועו של חוק בתי המשפט, לרבות לביצועו של סעיף 68 הקובע כי "בית המשפט ידון בפומבי".
30. כפי שציינו לעיל, תקנות העיון עצמן אינן פוגעות בעקרון פומביות הדיון. הן מבקשות להסדיר אחת מהנגזרות של עקרון פומביות הדיון תוך קביעת מתווה סדור לאופן יישומה ומימושה. מדובר בהסדר דיוני בעל היבט יישומי דומיננטי, שבעיקרו נועד להבהיר את אופן הטיפול בבקשות לעיון בתיקים. הסדר זה הינו מסוג ההסדרים להם כיוונו הוראות סעיפים 109-108 לחוק בתי המשפט, שכן הוא נועד להוות כלי למימוש זכות העיון בתיקים כחלק מעקרון פומביות הדיון, ומכאן שלא נפל כל פגם - בהיבט הסמכות - בהליך התקנתן. נוכח האמור לעיל, אף לא מצאנו ממש בטענת
--- סוף עמוד 26 ---
העותרים לפיה התקנות נשוא העתירה הותקנו בחוסר סמכות נוכח העובדה כי הן מסדירות נושא שראוי היה לו להיקבע בחקיקה ראשית. על השאלה מתי צריך הסדר למצוא מקומו בחקיקה ראשית עמד בית משפט זה בהרחבה בבג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הבטחון, פ"ד נב(5) 481 (1998). כפי שהובהר שם, אמות המידה העקרוניות להסדר כלשהו צריכות להיקבע בחקיקה ראשית. עם זאת, לעניין ההבחנה בין הסדר ראשוני למשני, נקבע, כי הבחנה זו מושפעת ממהות ההסדר, השלכותיו החברתיות, מידת פגיעתו בחירות הפרט ועוד (ראו, למשל, בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746, 760 (2004)). המקרה שלפנינו אינו נופל לגדרם של המקרים שבהם ההסדר חייב להיקבע בחוק דווקא (ראו והשוו: חוות דעתי בבג"ץ 10203/03 "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ([פורסם בנבו], 20.8.2008)). כאמור, תקנות העיון מהוות למעשה כלי עזר ליישומו של עקרון פומביות הדיון, והן נועדו להתוות מסגרת דיונית לבירור בקשות לעיון בתיקים. בכך, דומות הן לתקנות דיוניות רבות המותקנות על-ידי שר המשפטים מתוקף סמכותו בהתאם לחוק בתי המשפט, חלקן אף בעלות זיקה מהותית יותר לזכויותיהם של פרטים, ביניהן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974. לפיכך, מצאנו לדחות אף את טענתם זו של העותרים.