--- סוף עמוד 53 ---
ביום 18.6.14 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הקרן לבין החברה וכעולה מעדותו של מר קידר (תצהיר מר קידר סעיפים 111-116; תצהיר מר מנדלוביץ סעיף 246; ראו גם עדות גולדפדן עמ' 107 ש' 28 – עמ' 108 ש' 1). התובע אישר כי דבר ההסדר ידוע לו וכי לא ידוע לו על קיומו של חוב נכון למועד מתן עדותו. משכך, לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי הוא זכאי להפרשי תשלום ברכיב זה.
129. אשר לתביעתו לפיצויי הלנה בגין העיכוב בתשלום – הלכה פסוקה היא בהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958, הזכות לתבוע פיצויי הלנה בגין העיכוב בתשלום נתונה לקרן ולא לעובד (דב"ע נו//62-5, נו/62-7 תע"ש, תעשיות לישראל בע"מ – קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, (1996); דב"ע נא/2-3 שפרה צח – דחף בע"מ, (1991)).
אשר על כן דין תביעת התובע ברכיב זה, להידחות.
ט. קרן הפנסיה הע"ל
130. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי בגין איחורים והעדר הפקדות לזכויותיו בקרן פנסיה הע"ל בין השנים 1995-2010 בתוספת התשואה שהשיגה הקרן במועדים הרלוונטיים ובסך כולל של 138,539 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
131. לטענת הנתבעות, אין מחלוקת כי היו עיכובים בביצוע ההפרשות לקופות, אלא שהתובע ידע ונתן הסכמתו לכך בהכירו את המצוקה התזרימית שבה היתה שרויה הנתבעת. הנתבעת מציינת כי בסופו של יום הופקדו כל הכספים לקופות השונות (נספח 19 לתצהיר קידר). הנתבעת טוענת כי התובע הסכים לעיכוב בהפרשות ואף לביצוע מאוחר בערכים נומינליים.
132. התובע בחקירתו אישר כי ידע על העיכובים בזמן אמת וכי טענותיו בענין העיכובים בתשלום הועלו לראשונה רק במסגרת כתב התביעה (עמ' 40 ש' 1-7). כן לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה, העיכובים בתשלומים היו לשבועות עד חודשים ספורים. אין בעובדות אלה כדי להקל ראש בטענות התובע לעיכובים בביצוע העברות התשלום ואף אין בכך כדי להפחית מהטענה כי נגרמו לו נזקים. אלא שלא מצאנו כי התובע הוכיח נזקים אלה. ראשית, משקיבל התובע דו"ח אחת לרבעון ידע התובע על העיכוב בהעברת הכספים ואף על פי כן לא עשה דבר למנעם. יתרה מזו, בתקופה מסויימת שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת (2000-2006) ובכך היה שותף להתנהלות הנתבעת לאיחורים בהפקדה לקופות ובוודאי שיש לראותו כמסכים להן. שנית, תביעות התובע לפיצוי בגין העיכובים בתשלום ככל שהן קודמות לחודש ספטמבר 2007 התיישנו ולאור ידיעת התובע, אין מקום להארכת תקופת ההתיישנות כפי שטען בסיכומי תשובתו. שלישית, משאין חולק שהסכומים הופרשו לקרן, בסופו של יום טענת התובע היא רק להפסד התשואה שאותה העמיד על 4.5% ואשר לדבריו חושב על הצד הנמוך, ויש לבחון האם הניח התובע בסיס לתשואה זו.