148. מר קידר העיד:
"ש. אם זה חוב אמיתי למה החברה החזירה אותו על דרך הגדלת השכר ומתן בונוסים?
ת. מהלך הזה של הגדלת השכר שבוצע בתקופה מסוימת היה בגלל דרישה של רואי החשבון של החברה שראו שלדני החובות הולכים וגדלים ורצה שהחוב יקטן ולכן עשו מהלך של החזר עם גילום כדי להקטין את החוב. זה היה תקופה מסוימת וזה נפסק. גדעון דרימר מחזיר חודש בחודשו 9,000 ₪ בהסכם הלוואה.
ש. ממתי?
ת. משנת 2010 אם אני לא טועה. ליאון יש לו חובות זניחים לחברה.
--- סוף עמוד 61 ---
ש. האם הייתה דרישה לתובע, לאביבה, או למישהו אחר להחזיר הלוואה אי פעם? במשך 20 שנה?
ת. לא זוכר כרגע. אני חושב שיש מספר עובדים שדרשנו מהם.
ש. מדני, מדני, הייתה דרישה פעם אחת?
ת. אני לא דרשתי ממנו" (עמ' 206 ש'31 – עמ' 207 ש' 11).
149. הוספת תשלום חודשי בשיעור של 10,000 ₪ במשך תקופה של כ-5 שנים (9/02 – 10/07; כ-600,000 ₪) על מנת שירשם כפרעון הלוואה מבלי ששכרו של התובע ייפגע בפועל, עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי הוסכם שהחברה תישא בהחזר ההלוואה לרבות תשלומי המס בגינה. יודגש כי דרך פעולה זו החלה בשנת 2002 בעת כהונת מר מנדלוביץ כמנכ"ל ונעשתה לדבריו על פי דרישת רואה החשבון לאור דרישת רשויות המס שאין הגיון באי פרעון ההלוואה (עדות מנדלוביץ – עמ' 147 ש' 13-19). אין מחלוקת שלתובע היתה הכנסה יפה ולא היתה מניעה לחייבו בהחזר ולו חלקי אלא שהנתבעת לא הפחיתה משכרו דבר.
150. הנתבעת הציגה טיוטא שנערכה לטענתה על ידי מר בזק (נספח 39 לתצהיר קידר) שבה נרשם "תוכנית להחזר הלוואה של דני". מר בזק אישר כי מסמך זה נכתב על ידו והשיב:
"ש. יש כאן הסדר איך דני מחזיר את ההלוואה.
ת. איך מחזיר או איך מגלמים לברוטו.
ש. בסוף לא יצא בפועל.
ת. לא יודע מה נסגר בין בעלי החברה. זו תוכנית שגיבשתי להפוך את הסכום הזה לנטו" (עמ' 84; הדגשה שלי – י.א.ש).
הסכם זה נערך ונחתם על ידי הצדדים (נספח 17 לתצהיר מנדלוביץ). התובע טען כי ההסכם לא מומש. עצם חתימת ההסכם עולה בקנה אחד עם העובדה שבשלהי שנת 2002 (במקביל לתחילת הוספת "התוספת המיוחדת" לשכר התובע) החברה ביקשה להקצות לתובע מניות אשר ישמשו לצורך פרעון ההלוואה (נספח 17 לתצהיר מנדלוביץ). היינו, החברה מעולם לא דרשה מהתובע את פרעון ההלוואה משום שהוסכם על דעת כולם שהיא תפרע אותה.
151. הנתבעת טענה כי הסכם זה קופל לתוך הסכם 2003 שקופל לתוך הסכם 2006. ומשקיבל התובע את המניות ולא השיבן לחברה, עליו להשיב את ההלוואה. התובע טען מנגד כי הסכם זה לא השתכלל לכדי הסכם מחייב והצדדים כלל לא נהגו על פיו (סעיף 297-304 לתצהיר התובע). כאמור, משמצאה החברה דרך אחרת לרישום ההלוואה וכיסויה, בין אם היינו מגיעים למסקנה כי הסכם לא מומש בין אם היינו מגיעים למסקנה כי קופל לתוך הסכם 2003 אין לכך כל משמעות לענין ההלוואה. הנפקות למחלוקת שבין הצדדים נוגעת לתביעת התובע למימוש הקצאת 636 מניות נדונה לעיל בנפרד (סעיף 138 לעיל) .