במקרה דנן, הייתה שיחה לא מתועדת בין הצדדים, הקשורה בטיב עבודתו של העובד. המעסיק מנסה להיתלות בה ולראות בכך "שימוע". אולם, לא לכך הייתה כוונת פסיקת ביה"ד הארצי, שעה שדרשה מילוי כללים פורמליים של "שימוע". יתר על כן,
--- סוף עמוד 2 ---
לפי אותה "שיחת שימוע" קיבל העובד "תקופת ניסיון נוספת" (להלן גם: "התקופה המוארכת"). לפיכך, בסיומה של אותה תקופת ניסיון נוספת, חובתו של המעסיק היי תה ליתן לעובד הזדמנות להגן על מקום עבודתו, ולנסות לשכנעו כי בתקופה המוארכת העובד עמד בציפיות שציפה ממנו המעסיק. הדבר לא נעשה, וממילא זכאי התובע לפיצוי.
לעניין גובה הפיצוי: החלטנו שזה יעמוד על משכורת קובעת אחת בלבד; בשים לב לכך שמידת הפיצוי ל"עובד בניסיון" או "עובד זמני" , אינו מגיע כדי זו הנדרשת לגבי "עובד קבוע" (ר': ע"ע 701/07 חברת החשמל נ. תורג'מן, סע' 17 לפס"ד מיום 3.3.09).
הנתבעת תוסיף ותשלם לתובע , סך של 7,200 ₪ בקשר ל"פיטורים שלא כדין" (היעדר שימוע מלא).
"הפרשים לפנסיה" ו"פדיון חופשה":
בעניין הפרשות לפנסיה (360 ₪), ו"פדיון חופשה" (1,085 ₪), למעשה אין חולק כי מגיע לתובע סך כולל של 1,445 ₪. לפיכך, גם סכום זה ישולם לתובע ע"י הנתבעת.
טענת "הקיזוז":
המעסיק גורס, כי התובע חייב לו סך של 500 ₪ ששילם עבורו כ"קנס תעבורה", שגדל ברבות הימים ל- 775 ₪; וכן צריך ליתן לו סכום של 700 - 600 ₪ , שווי מוערך של מקדחה (כלי עבודה) של המעסיק, שטרם הוחזר לבעליו.
המעסיק גם סבור, כי התובע התחרה בו שלא כדין; וגרם לו נזק שגם אותו יש לקזז לפי הנתבעת, מכל מה שייפסק לזכות התובע.
לעניין הקנס: לא שוכנענו כי הדו"ח שניתן בקשר לשימוש ברכב שהיה בחזקת התובע, אין לו קשר עם התובע כטענתו של זה . ההיפך מכך. שוכנענו שהוא מתייחס לשימוש התובע ברכב , ולכן על התובע לשלמו לנתבעת. ואולם, אין התובע צריך לשאת בעלות
--- סוף עמוד 3 ---
של "הקנס המוגדל", שכן הנתבעת לא טרחה ליידע אותו "בזמן אמת" על קיומו של הקנס; וממילא מנעה ממנו את ההזדמנות למנוע מעצמו את "תוספת הפיגורים".
הנתבעת רשאית אפוא לקזז את עלות "הקנס המקורי" בסך של 500 ₪ , לחיובים שבהם חויבה היא כלפי התובע.
לעניין "המקדחה":
לא שוכנענו כי המקדחה - שאין ספק שהייתה ברשות התובע ושייכת לנתבעת- הוחזרה לבעליה יחד עם כלי הרכב שנמסר למעסיק. אין על כך שום הוכחה, אלא דיבור בעלמא של התובע, דיבור שאינו מקובל עלינו כראיה טובה להוכחת טענתו לעניין זה. הנתבעת לכן רשאית לקזז גם את הסכום של 600 ₪, מהחיובים שבהם היא חויבה לזכות התובע בפסק דין זה.