180. לא נעלם מעיניי, כי מר זלוף, הוא אביה של הגב' חבז, ואודי, אחיה, העלו בעדויותיהם טענות התומכות בגרסתה הנ"ל של הגב' חבז. יש ממש בטענת המאשימה, כי מדובר בטענות כבושות, אשר לא עלו בהודעותיהם. אכן, אודי הכחיש בחקירתו כי ידע על חלוקות בין הסיטונאים (ת/19, בעמוד 47). באופן דומה, מר זלוף הכחיש בחקירתו כי ידע על עצם החלוקה של בתי הספר בין הספקים (ראו ת/5, בעמודים 8, 14, 15, 16). קל וחומר שלא ידע, לשיטתו, על מצג לעניין זה מטעם טלדור או משרד החינוך. מר זלוף טען עוד, כי אילו היה יודע בזמן אמת על פעולותיה של הגב' חבז, לא היה מאשר אותן (ת/5, בעמוד 19). ברי, כי על פי גרסה זו, לא סבר מר זלוף בזמן אמת כי מדובר בתיאומים שנעשו בהנחיית טלדור, כנטען עתה. במצב זה, ובשים לב לעדותו של מר זלוף (בעמוד 2046), לפיה היה מוכן להודות בדברים שלא עשה, כדי לחלץ את ילדיו, קשה לקבל את עדותו בהליך לעניין זה.
181. הן מר זלוף, הן אודי, טענו בעדויותיהם כי נזכרו בדברים לאחר שקראו עדויות שונות (ראו עדות אודי, בעמודים 1411, 1589 ). קשה לקבל גרסה כבושה זו, לאחר ששניהם הכחישו בחקירתם כל ידיעה על התיאומים מושא אישומים 1, 2, אף כי נשאלו על כך ברחל בתך הקטנה. קשה לקבל גם כאפשרות סבירה כי מדובר בצירוף מקרים בו שני העדים, באופן בלתי תלוי אחד בשני, שכחו דבר מה כה חשוב, לשיטתם, בחקירותיהם, ובאופן בלתי תלוי זה בזה, התרענן לפתע זכרונם לקראת עדויותיהם במשפט, אשר נשמעו שנים לאחר חקירותיהם ברשות.
182. לא למותר להעיר, כי לא ניתן לייחס משקל רב לטענות הנאשמים אודות הלחץ שחשו בחקירה, שעה שנחקרו על אודות נושא זה בחודש יולי 2013, זמן רב לאחר ששוחררו מן המעצר במסגרת החקירה של תיק זה (מאי 2013). לא נעלם מעיני, כי באחת מהודעותיה של הגב' חבז מתועדת אמירתה כי משפחתה חווה את חקירת הרשות כ"חוויה דרמטית מאד", תוך התייחסות לבעיות בריאות של הוריה (ת/11, בעמודים 1 – 2), ובקשה שלא להזמין את כל בני המשפחה לחקירה באותו מועד, בין היתר על רקע זה. בהודעה אחרת מתועדות צעקות שלה על החוקר ועימות ביניהם (ראו ת/12, בעמודים 22 – 23; בהקשר זה ראו גם מזכר, ת/565). בהודעה אחרת (ת/13, עמוד 2) מתועדות טענותיה כי אמירות שונות שלה זוכות ליחס בלתי ראוי. הגב' חבז העלתה גם בעדותה טענות שונות כלפי היחס שקיבלה בחקירותיה ברשות (ראו בעדותה בעמוד 2876; ראו גם בעמוד 3007, שם טענה ליחס מזלזל מאת החוקר).