421. ת/358. בהקשר זה ניתן להפנות לת/358 (9.5.13), שיחה אשר נדונה גם לעיל (פסקאות 405 – 410), בין חיים לבין מר מן-דעלי. בעמוד 1 לשיחה ציינו שני הדוברים כי "אנחנו נגד זה". חיים הוסיף כי "אנחנו עדיין בעמדה שלנו", כאשר עולה מן הדברים כי המונח "אנחנו" מתייחס לכלל הסיטונאים (בעמודים 1 -2) . בהמשך לדין ודברים בין השניים, סיכם חיים (בעמוד 3) באמרו "טוב בקיצור אריה, אנחנו בקטע של שלא לגשת נכון?". אריה השיב לו באמרו "אני כרגע, אני בכלל לא, אני בכלל נגד הדבר הזה אבל כרגע אני, אני נוטה לא להיכנס לזה". השנים נדברו לשוב ולדבר בעוד מספר ימים (שם). מן הדברים עולה בבירור הן אשרור של הסכמה קודמת שלא לגשת למכרז, הן גיבוש הסכמה כזו בעת השיחה.
422. ת/331. תמונה דומה עולה גם בשיחה ת/331 (שיחה בין מר קרלינסקי לבין מר מן-דעלי, 9.5.13), גם היא נדונה בחלקה לעיל (פסקה 384). לגבי שיחה זו יצוין, כי לאחר דבריו של מר קרלינסקי כי הוא "חושב" שלא צריך לגשת, אך אינו בטוח לגבי תמיכה מן האחרים, השיב מר מן-דעלי כי שוחח עם חיים "כרגע", והלה סבור שלא צריך לגשת (בעמוד 1; ראו גם בעמוד 2). דיאלוג זה התקיים על רקע ההבהרות שהתקבלו ביחס למכרז מרמנת, מהן עולה כי "הם לא שינו כלום" (דברי מר קרלינסקי, בעמוד 2). משיחה זו עולה אי ודאות ביחס לדרך פעולתם של סיטונאים אחרים, שהוגדרו "בעייתיים במרכאות" (בעמוד 2; ראו גם בעמוד 4; על פי עדותו של מר מן-דעלי (בעמודים 516 – 517), מדובר באותם סיטונאים אשר אינם להם הפצות בלעדיות רבות, היינו מדע, ספר לכל ויש הפצות). אזכיר את האמור לעיל, כי בהקשר זה דיברו השניים על כך שאין זה סביר שאותם סיטונאים יפרקו את ה"חבילה", כהגדרתם. גם בשיחה זו, המונח "אנחנו" מתייחס לכלל הסיטונאים (ראו, למשל, בעמודים 8, 9 לשיחה). סיכום השיחה הוא הסכמה שלא לגשת למכרז, ולבוא בדברים עם הסיטונאים האחרים (בעמודים 7, 8).
423. ת/313, ת/314. שיחה רלוונטית נוספת היא ת/313. גם הצדדים לשיחה זו (12.5.13) היו מר קרלינסקי ומר מן-דעלי. בשיחה תיאר מר קרלינסקי שיחה שלו עם הגב' חבז באותו בוקר , בה אמרה, לדבריו, כי "הם בדעה שלא לגשת כי הם רואים ששום דבר לא השתנה והיא אומרת גם אנחנו סך הכול לא נרוויח אם אנחנו נלך למכרז בצורתו הנוכחית ולכן הם לא רוצים לגשת..." (עמוד 1 לת/313 ; ראו גם עמודים 116 – 117 לעדותו של מר קרלינסקי, 8.1.18; ראו לתיאור דומה גם בעמוד 1 לת/314, 12.5.13). מדובר בדברים שנאמרו על ידי מר קרלינסקי בזמן אמת, כמשיח על פי תומו. ככאלה, יש בהם משקל רב.