438. בסיכומם של דברים, אין בהיעדר הקלטות של שיחות של אנשי יש הפצות לעניין הכוונה לגשת למכרז, כדי לגרוע מן המארג הראייתי עליו עמדתי, על נדבכיו השונים, ממנו עולה הסכמה של יש הפצות להסדר כובל שלא לגשת למכרז משכ"ל.
439. שיחות בין סיטונאים לבין רויטל ממשכ"ל. המאשימה מבקשת למצוא תימוכין לתיאום המכרז בשיחות שהתקיימו בין חלק מן הסיטונאים ובין רויטל, אשר ניהלה את הפרויקט מטעם משכ"ל (עדות מר קרלינסקי, פרוטוקול 8.1.18, בעמוד 108).
440. באחת מן השיחות יש תימוכין לטענות המאשימה. בשיחה ת/465 (1.5.13, בעמוד 8), הביע מר קרלינסקי ביטחון בעמדתם של הסיטונאים האחרים. בהמשך אותה שיחה עמד מר קרלינסקי על כך שהסיטונאים "כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן אנחנו מחליפים בינינו דעות. כל פעם שבאים לפגישה אנחנו הרי מדברים, יושבים על זה. נפגשים לפני זה, נפגשים אחרי זה, מחליפים דעות, זה האוירה הכללית אני אומר לך" (בעמוד 13; ראו ברוח דומה גם בעמוד 14). בהמשך אישר מר קרלינסקי, כי שוחח על הדברים עם הגב' חבז, עם חיים ועם מר מן-דעלי (בעמוד 21). הוא הוסיף (שם) " ... שלא יגידו שאני עושה איזה שהוא תיאום בין האנשים. אני בסך הכל מחליף איתם דעות אבל אני זה האוירה, אני יודע שמה שכואב לי כואב להם אנחנו כולנו באותו סירה באותה סירה". תיאור זה תואם את העולה מן הראיות עליהן עמדתי. ברי, כי הכחשתו של מר קרלינסקי את קיומו של תיאום אסור אינה מעלה ואינה מורידה, שכן המסקנה בדבר תיאום אסור היא בעלת אופי נורמטיבי. אכן, עצם אזכורו של תיאום מצביע על מודעות בפועל לקושי הטמון במפגשים וב"החלפת דעות" אגב מכרזים.
441. בשיחה אחרת שהוצגה בהקשר זה (ת/464) לא מצאתי תימוכין של ממש לתיאום. בשיחה (30.4.13) הסביר מר קרלינסקי לרויטל את ההסתייגות של הסיטונאים ממבנה המכרז, אשר כלל תיחור שני, נוכח האווירה השלילית שהדבר יוצר בין הסיטונאים (בעמודים 1, 2, 4). לדברי מר קרלינסקי, "ברגע שאתה רואה שאחד זכה והשני מתחיל להוריד הנחות ומתחילים לכסח אחד את השני כל האווירה, זאת אומרת אנחנו קבוצה לא כל כך נעים להתחרות, את מבינה למה אני מתכוון ... כל המבנה הזה של המכרז הוא ... לא מתאים לנו". אף שמשתמעת מן הדברים הסתייגות מעצם קיומה של תחרות, ההקשר הוא הסתייגות מן המבנה של תיחור שני, אשר יוביל להנחות גבוהות, על רקע רווחיות נמוכה בענף (ראו בעמודים 7 – 8 לשיחה; ראו באופן דומה גם בעמודים 6 – 7 לשיחה ת/465 מיום 1.5.13, בין השניים). הדברים אכן מצביעים על חששם של הסיטונאים מתחרות. עם זאת, כשלעצמם, אין הם מלמדים, בהכרח, על תיאום. יוצא, כי משקלם בהקשר זה אינו מכריע.