449. עוד מפנים נאשמי ספר לכל לכך, שסמוך לסוף השיחה האמורה (בעמוד 7), אמר מר קרלינסקי "אני אומר לא לגשת ולשמור ולדבר עם הסיטונאים האחרים. אנחנו לא יכולים לכפות עליהם, אבל לפי דעתי הם לא יעזו לגשת לבד". הדברים אינם משנים את התמונה הכוללת, והיא, כי גם לאחר גיבוש ההסדר הכובל, הייתה אי ודאות בשאלה אם חלק מן הסיטונאים יפעלו ברוח ההבנות שהושגו. הואיל ובהסדר בלתי חוקי עסקינן, לא היה ביד מי מהצדדים לכפות על מאן דהוא לפעול בהתאם להבנות. על רקע זה אמירתו של מר קרלינסקי, "אנחנו לא יכולים לכפות עליהם", אינה יכולה לסייע לנאשמים.
450. נאשמי ספר לכל טוענים, אגב התייחסותם לשיחות הנזכרות לעיל ת/90 ו - ת/95, כי בשיחות אלה הסתפקה גב' חבז במענה לשאלות של הצד שכנגד (מר שפר, מר מן-דעלי) האם ספר לכל רכשה את מסמכי המכרז ("עוד לא, עוד לא קניתי", ת/95; "לא לא לא", ת/90). על פי הטענה, גב' חבז לא ראתה בזמן אמת מתן תשובה כאמור כתיאום או הסכמה, שכן מבחינתה אביה קיבל החלטה עצמאית ועניינית שאינה תלויה בהחלטות של יתר המפיצים והסיטונאים. הם מפנים בהקשר זה לשיחתה של הגב' חבז עם סיוון ממרמנת, ת/371.
451. אין בטענות אלה כדי לסייע לנאשמים. כמוסבר לעיל, התמונה הכוללת היא כי ספר לכל, באמצעות אורגניה המוסמכים, ובהם הגב' חבז, הייתה שותפה פעילה לדו שיח רצוף עם הסיטונאים האחרים, בגדריו הושגה ואושררה, מספר פעמים, הבנה שלא לגשת למכרז האמור. גם אם ספר לכל הייתה פועלת כפי שפעלה אף בלא ההבנה האמורה, אין הדבר גורע מכך שזו מהווה הסדר כובל לכל דבר ועניין. אף הטענה כי הגב' חבז שיתפה את מתחריה בפעולותיה ובכוונותיה בתום לב, בלא שסברה כי מדובר במידע סודי שהעברתו היא הפרה של החוק, אינה יכולה להועיל. הגב' חבז הייתה מודעת בהכרח לפעולותיה. על פי טיבן, הפעולות בהן מדובר אינן יכולות להיעשות בהיסח הדעת, או שלא מתוך מודעות למהותן. מכך עולה, כי התקיים בה היסוד הנפשי הנדרש. מסקנה זו מתחזקת נוכח "חזקת המודעות הכללית", לפיה "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה" (ע"פ 8150/05 חסון נ' מדינת ישראל (6.3.2007), בפסקה 14 לפסק הדין). כמוסבר לעיל בפרק המסגרת הנורמטיבית, לא נדרשת מודעות לכך שפעולות אלה עולות כדי עבירה על החוק.
452. נאשמי ספר לכל מפנים לדברים שאמר אודי קרוב לסיום שיחתו עם חיים (ת/226, 13.5.13, בעמוד 14), לפיהם "אני לא ניגש, אני לא יודע מה איתכם, אחרים כל אחד שיחליט את ההחלטות שלו". ההגנה מבקשת לבסס על הדברים טענה כי הדברים מלמדים על החלטה עצמאית של ספר לכל שלא לגשת למכרז. טענה זו לא ניתן לקבל. נציגיה המוסמכים של ספר לכל קיימו שיחות עם סיטונאים אחרים על אודות כוונותיהם, שלהם ושל אחרים, ביחס להגשת הצעות במכרז. כוונותיהם לא נותרו בד' אמותיהם. הם שידרו באופן ברור לאחרים את כוונותיהם. הם קלטו את כוונותיהם של האחרים. הם גילו עניין בכוונותיהם של סיטונאים אחרים. הם לא פעלו בהקשר זה בחלל ריק .