תמונה 33 מתוך ת/9
ובהגדלה של תמונה 33 מתוך ת/9
ניתן לראות את החץ המצביע על נקודה 14 שהיא רחבה יותר בסימן 3 המצולם לכל אורכו עד לנקודת אימפקט 2.
הגדלה של תמונה 15 מת/9 בה ניתן לראות בבירור בזירה את נקודה (סימן) 14 כפי שתועד בת/4 (חץ קטן) ואת סימן 3 אותו יצר צמיג קדמי שמאלי של רכב הגולף לטענת הבוחן (חץ גדול) (החיצים סומנו להדגשה על ידי – א.א).
מבט נוסף על אותה ראייה ממש (סימנים 3+ חלק מ- 14 כפי שסומנו על ידי הבוחן במקרא הסקיצה ת/4) ניתן לראות בראיות שהגישה המדינה בת/2 תמונה מספר 18 שם בצילום צבע יחד עם הסברי חיצים של הבוחן ניתן לראות בבירור את סימן 3 ומיקומו ביחס לכביש:
חשיבותו של סימן 3 (יחד עם נקודה 14) גדולה מאד להבנת הזירה ומנגנון התאונה.
כפי שהסביר בעדתו ע.ת1 כאשר הגיע לזירה הוא הבחין ותעד באמצעות וידאו חלקי פלסטיק שלא ידע בשעת הצילום לאיזה רכב הם שייכים, וגם הבחין בסימן 3 כסימן שלא הצליח להבין איך הוא קשור לתאונה ןלאחר מכן גם מדד את אורכה של נקודה 14 ומדד את מרחקה מהשול.
הבוחן תעד סימנים אלה גם בסקיצה ת/4 של זירת התאונה:
(חץ צהוב ועיגול צהוב סומנו על ידי בית המשפט כדי להבהיר את מיקומן של סימנים 14 ו- 3 בסקיצה יחד עם הסבר הבוחן בעיגול למשמעות הסימן)
על פניו רכב שלא פוגע בדבר והוא מצוי בדרכו למפגש עם רכב אחר לא אמור להשאיר כל סימן עד לנקודת האימפקט.
מאחר וסימן 14 ובהמשכו 3 הוביל עד לנקודה בה מצא הבוחן את סימן האימפקט בין הגולף לטויוטה (ראה סימן 8 בת/4 – חריץ האימפקט המלמד על מיקום האימפקט השני), ובהעדר מידע סובייקטיבי אצל הבוחן באשר לקיומו של היונדאי עת צילם את הזירה, הבין הבוחן בהמשך החקירה כי סימן 14 קשור גם קשור לתאונה, ורכב שלישי מעורב בה.
בחינת ההגדלות של תמונות 33+ 15 יחד עם סרטון הוידאו בת/9 כפי שהגישה המדינה יחד עם תמונה 18 בת/2 , יחד עם הסקיצה ת/4 מלמדים מעבר לכל ספק סביר על הנתונים הבאים:
1. רכב הטויוטה לא יכול היה ליצר את סימן 14 בת/4 שכן הוא נפגע חזיתית על ידי הגולף בנקודה 8 (חריצי האימפקט באספלט מעבר לשול הצהוב מקבעים באופן חד משמעי את נקודת המפגש בין הגולף לטויוטה) ומשם "נזרק" מהכביש לשדה הסמוך לשול הכביש.
רכב היונדאי לא יכול היה ליצר את סימן 14 ובהמשכו 3 שכן בשום שלב לא היה מעורב בתאונה שבין הגולף לטויוטה באופן ישיר (לא היה מפגש פח בין הטויוטה ליונדאי בשום שלב). מאחר והמדובר בסימן המוביל עד לאימפקט 2 (נקודה 8) ברור לחלוטין שלא היונדאי יצרה אותו.
רכב הגולף הוא הרכב היחיד שהגיע מכיוון צומת הנגב והגיע למפגש בנקודה 8 עם רכב הטויוטה.
בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי כפי שקבע בצדק רב ע.ת 1, סימן 14 (וסימן 3 בהמשכו) נוצרו על ידי הגולף שכן זה הרכב היחיד שהגיע למפגש עם הטויוטה בנקודה 8.
סימן על כביש (שאינו נוזלים) לא נוצר בכביש "יש מאין". הוא נוצר כמעט תמיד כתוצאה מחיכוך של חפץ (מתכת, גומי, או חומר קשה אחר) עם הכביש (ראה ספר "חקירת תאונות דרכים" מדור תאונות דרכים אגף התנועה, סנ"ץ מאיר אור, עמודים 25-31)
בפרשה זו בחן בעיניו ממקור ראשון ע.ת 1 את סימן 14 וקבע כי הוא נוצר על ידי הצמיג (הקדמי שמאלי) של רכב הגולף עת פגע עם הדופן השמאלי בדופן שמאל של היונדאי. המדובר הן באפיון הסימן ככזה שנוצר על ידי צמיג והן בשיוך שלו לרכב ולגלגל ספציפי באירוע התאונתי. (ראה עדותו של הבוחן ע.ת1 בעמוד 13 החל משורה 7 בפרוטוקול מיום 5.7.18 וכן צילום 11 בת/2 בו מצביע הבוחן עם חיצים אדומים על סימן 14 וכותב ע"ג התמונה "סימן צמיג המוביל לנקודת פגיעה פרטית א' בפרטית ג'")
בוחן התנועה אף נחקר על ידי ההגנה באשר למנגנון יצירת סימן 3 בתאונה זו והשיב תשובות הגיוניות העולות בקנה אחד עם השכל הישר באשר לדרך בה גלגל הגולף (ת/12) יצר את הסימן אגב מפגש צד עם רכב היונדאי בו נהג ליפקין, השפעות מאסה בין הרכבים, יצירת קושי בסבסוב הצמיג עקב המפגש הקל עם היונדאי, ויצירת סימן חיכוך דק (לא של סוליה מלאה) עד למפגש עם הטויוטה באימפקט השני. (ראה את הסבר הבוחן באופן מפורט בעמודים 177-179 בפרוטוקול הכוללים גם הסבר לאי השארת הסימן על ידי היונדאי).
אין אני סבור כי למומחה ההגנה שלא בחן את הזירה בזמן אמת יש יתרון על פני קביעה זו של הבוחן המשטרתי. ההפך הוא הנכון. קביעתו של הבוחן שחקר את הזירה ממקור ראשון כשעה לאחר התרחשות התאונה (ראה עמוד 41 בפרוטוקול החל משורה 8) יכולה לאפיין סימנים בצורה הרבה יותר מדויקת מאשר בחינת אותם הממצאים על ידי מי שלא היה פיזית בזירה.
מומחה ההגנה הסכים באופן מלא עם הבוחן כי הגולף היא אשר יצרה עם גלגל קדמי שמאלי את סימן 3, אך סרב לקבל את קיומה של נקודה 14 במציאות, טען כי זו "הומצאה" על ידי הבוחן, וניסה לשכנע כי נקודת האימפקט הייתה במקום אחר למרות שלא נמצאה בזירה כל ראייה ממשית התומכת בתאוריה לפיה התרחש האימפקט במיקום אחר. כפי שהסברתי לעיל בהכרעת הדין, טענות אלה של מומחה ההגנה נדחו על ידי.
תיעוד הסימנים 14 ו- 3 בתמונות ובוידאו מחזק מאד את קביעות הבוחן ביחס לסימנים אלה ובמיוחד התרחבות סימן 14 והובלת סימן 3 עד לנקודת האימפקט של הגולף עם הטויוטה:
לטענת ע.ת 1 נוצר מפגש בין האופן (הגלגל) הקדמי שמאלי של הגולף לאזור גלגל האחורי שמאלי של היונדאי מה שגרר הפרש עומס ואף נעילה רגעית של הגלגל בגולף, פעולה שיצרה את התרחבות סימן 14 (כפי שניתן לראות בחץ התחתון בהגדלה של תמונה 15) ובהמשך ההתרחבות המשך סימן צר שיצר הצמיג עד למפגש (האימפקט) עם הטויוטה (סימן 3). הסבר זה גובר על היעדר ההסבר שנתן מומחה ההגנה לנקודה 14 אגב טענה לפיה נקודה זו לא הייתה בזירה ו"הומצאה" על ידי הבוחן המשטרתי.
ע.ת 1 אף טרח וביצע ניסוי התאמת נזקים בין רכב גולף זהה (מאותו שנתון - 2016) עם רכב היונדאי והוכיח כי סימני השפשוף ברכב היונדאי נגרמו על ידי הגולף עם דגש על גובה המראה בגולף שיצרה סימן בהתאמה מושלמת על מכסה מיכל הדלק של היונדאי (ראה תמונות 27 עד 40 בלוח תצלומים 1 המדברות בעד עצמן (ת/2)).
בעניין התאמת הנזקים שבוצעה והראייה לכך שהיה מפגש צד בין הגולף ליונדאי כמתואר על ידי הבוחן ראה עדותו בעמוד 25 לפרוטוקול החל משורה 15 ובהתאמה את צילומי הניסוי שבוצע בת/8 (דיסק).
למעשה, נקודה 14 מלמדת בנקודת ההתרחבות על נקודת ה"אימפקט" הראשונה בין הגולף ליונדאי ומשם ניתן לעקוב אחר סימן 3 עד לנקודת ה"אימפקט" השנייה בנקודה 8. מסלול זה הוא המסלול שעבר הגלגל הקדמי שמאלי של הגולף בין המפגש עם היונדאי למפגש עם הטויוטה.
(ראה את עדות הבוחן בעניין התרחבות סימן 14 כתוצאה ממפגש הצמיגים בעמוד 22 החל משורה 28 בפרוטוקול מיום 5.7.18 וכן בעמוד 23 שורה 3 ובהמשך בעמודים 177-179 בפרוטוקול)
כפועל יוצא מהנתון לעיל שמספקת ה"זירה המדברת" ניתן ללמוד כי עת פגע הגולף ביונדאי פגיעת צד, היה הוא ממוקם בנתיב השמאלי של הכביש.
זו גם הסיבה שבצילום הוידאו ת/9 נראים כמעט כל חלקי הפלסטיק (ת/11) שנתלשו אגב מפגש הצד מהיונדאי בנתיב השמאלי.
בנוסף נמצאו שברי זכוכית לאורך ומימין לסימן 3 (ראה סימון מספר 6 בסקיצה ת/4).
לעומת זאת, נתיב הגולף נמצא ואף מצולם למרחק רב נקי מכל סימן או שברים. אין בו כל עדות למפגש של רכבים. לא עדות מהזירה, ולא עדות ראייה.
תיעוד הזירה משקף באופן חד משמעי "אימפקט" ראשון בין הגולף ליונדאי בתאונה המתרחשת בנתיב בו לא אמור להימצא כלל הגולף שכן המדובר בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הגולף.
מסקנות הבוחן המשטרתי נתמכות בעדות אמינה בעיני של הזוג ליפקין ומקבלות חיזוק נוסף בהתאם לחוק מהחלטת הנאשמת שלא להעיד.
עצם נוכחות הגולף בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, מקים כלפי נהגת הגולף (הנאשמת) את "כלל הדרך" המעביר את הנטל אל כתפיה להסביר ולהוכיח מדוע הגיעה לנקודה זו בכביש. עצם נוכחות הנאשמת בנתיב הנגדי וגרימת תאונה שם מקימה כלפיה חזקת רשלנות.
ברע"פ 1713/93 משה בוקובזה נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש, ועצם המעבר המוכח לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה. החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל, כפי שאירע כאן, נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות. מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם (החובה מס' 2בדברי השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49, זרקא נ. היועץ המשפטי, פד"י ד', 504, 523). הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה, בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים."
החלטה דומה התקבלה גם ברע"פ 489/93 דרעי שלמה נגד מדינת ישראל שם קבע בית המשפט העליון:
"המבקש הלין על כך שהוטל עליו הנטל להוכיח שהמדובר בתאונה בלתי נמנעת. לענין זה מקובלת עלי ההנמקה של בית משפט השלום שהסתמך לעניין זה על ע"פ 28/49זרקא נ. מדינת ישראל פד"י ד 404, .527 יש להוסיף בהקשר זה כי הנטל להוכיח את אשמתו של נאשם מעל לכל ספק סביר רובץ לעולם על התביעה, אולם משהוכח שהרכב בו נהג המערער סטה לפתע ללא הסבר לצידו השמאלי של הכביש הרס תחנת נוסעים וחלף ועבר לתוך השטח משמאלו של הכביש, הרי על הנאשם הנטל להסביר מה היו הסיבות המיוחדות שהביאו אותו לנהוג ברכב באופן המתואר שהיא לכאורה רשלנית, ומה גם שבידיו מירב הידיעות על הסיבות הביא אותו לסטיה המפתיעה ממסלול נסיעתו."
גם ברע"פ 6368/02 יצחק אלקיים נגד מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:
"אין מנוס מן המסקנה כי המבקש לא עמד בנטל להפריך את "כלל הדרך" שעל פיו חזקה על נהג הסוטה ממסלול נסיעתו כי עשה כן מתוך התרשלות."
ההגנה אשר הבינה כי טענת הבוחן לפיה נקודת האימפקט הראשונה מתרחשת בנתיב הנגדי מציבה אותה בליבת "כלל הדרך" העלתה תרחיש לפיו האימפקט הראשון מתרחש לאחר השלמת ניסיון עקיפה של ליפקין ובעוד הגולף עדיין על הנתיב הימני.
ביחס לטענת העקיפה לכאורה של ליפקין את רכב הטויוטה, למעט העלאת תרחיש כזה על ידי ב"כ הנאשמת, לא נמצאה ולא הוצגה על ידי ההגנה או על ידי התביעה כל ראייה או בדל ראייה התומכת באפשרות כזו.
לא הוצגה עדות ראייה לתרחיש כזה, לא נטענה טענה כזו בגרסה על ידי הנאשמת (ראה לעיל ניתוח עדותה במשטרה והתייחסותי לתמליל חקירתה) , לא עלתה עדות כזו על ידי המעורבים בתאונה ולא הוצגה כל ראייה חפצית אחרת התומכת בהתרחשות אירוע כזה מתוך ממצאי הזירה.
ביחס לטענה לפיה המפגש בין היונדאי לגולף התרחש כאשר הגולף הייתה עדיין על הנתיב הימני, הרי שגם כאן אין כל ראייה התומכת באפשרות זו (נתיב ימני נמצא נקי לחלוטין ממצאים) וגם אם הייתה מתקבלת אפשרות כזו, יכולת הנאשמת להסיט רכבה לשול הימני ובכך למנוע תאונה חזיתית עם היונדאי, עמדה לרשותה והוכחה כאפשרית וסבירה במהלך הביקור שביצע בית המשפט במקום בו התרחשה התאונה.
חלקי הפלסטיק שזוהו על ידי ע.ת 1 כשייכים ליונדאי (חלקי הידית – ת/11 שנבחנו גם על ידי ההגנה ולא נשללה על ידי ההגנה הטענה של המדינה כי חלקים אלה שייכים ליונדאי ונפלו ממנו) נמצאו כמעט כולם על הנתיב השמאלי של היונדאי.
סימן 14 מתחיל להיווצר עם התרחבות הצמיג 1.2 מטר מהפס הצהוב השמאלי בנתיב השמאלי (ראה מדידה של ע.ת 1 בת/4) מה שמעיד כי המפגש בין הגלגלים (קדמי שמאלי בגולף עם אזור גלגל אחורי שמאלי ביונדאי) מתרחש כולו בנתיב השמאלי בדיוק כפי שהעידו בני הזוג ליפקין בעדותם.
עדות הזוג ליפקין למעשה אינה קריטית בעיני כאשר הזירה "מדברת" כפי שהיא "מדברת" בפרשה זו, אך ללא ספק בעיני, הזירה מוכיחה כי עדות הזוג ליפקין באשר לנקודת האימפקט עם הגולף עדות אמת היא שכן המפגש עם רכבם היה בנתיב בו נסעו ובעודם מנסים לחמוק לשול הדרך שמימינם.
אני דוחה באופן מוחלט את טענות מומחה ההגנה באשר ל"הוספת" סימן 14 בשלב מאוחר יותר אגב רמיזה על שיבוש החקירה בעניין זה על ידי הבוחן.
כפי שטענה התביעה בסיכומיה, ניתן לראות ולשמוע בוידאו ת/9 כיצד מתייחס הבוחן ע.ת 1 בקולו תוך כדי צילום לחלקי הפלסטיק שעל הכביש (אותם בשלב זה לא ידע לקשור לתאונה) ולסימן הצמיג אותו תעד, אף שלגביו לא ידע עדיין את זיקתו לתאונה. כאשר תמונת הרכבים המעורבים התבהרה, הסתדר ה"פאזל" לבוחן והוא ידע להסביר את משמעות הסימנים שתעד וצילם ומדד בזירה ובכלל זה נקודה 14 וסימן 3 שתועדו בסקיצה בזירה ובתמונות שצולמו בה.
אין בהבנה מאוחרת של חשיבות הסימנים שתועדו בזמן אמת משום כשל חקירתי. לא תמיד יכול בוחן להבין את התמונה המלאה של הזירה בזמן תיעודה, לכן החלטתו לתעד את הזירה, לצלם את הסימנים ואף למדוד אותם, היא אשר הובילה לפתרון ולהבנת מנגנון התאונה כפי שהתרחשה.
ראייה נוספת לפיה ניתן לדעת בוודאות כי הבוחן התייחס וחקר את נקודה 14 עוד בזירה ניתן ללמוד ממדידת המרחק שבין תחילת נקודה 14 לפס הצהוב שבשול הכביש אגב רישום ערך מספרי – 1.2 מטרים, ומדידת אורך הנקודה (13 ס"מ).
נתון כזה יכול להיכנס לסקיצה ת/4 רק אגב מדידה של הסימן בשטח ולכן הטענה לפיה סימן זה לא נחקר כלל בזירה ו"הוכנס" לסקיצה רק לאחר שנודע לבוחן על רכב היונדאי, נדחית על ידי.
נתון נוסף אליו מוצא אני צורך להתייחס היא העובדה כי למרות שבית המשפט חזר פעם אחר פעם בפני ההגנה על הטענה כי לב ליבו של התיק מצוי בתחקור של חקירת מנגנון התאונה ונקודה 14 כפי שתעד אותה הבוחן, לא מצאתי כי ההגנה הצליחה להתמודד עם קביעה זו של הבוחן ולא הצליחה בחקירתו הנגדית להפריך את קביעותיו ביחס לנקודת האימפקט הראשונה בין הגולף ליונדאי כאשר היא ממוקמת במרכזו של הנתיב השמאלי מבלי שהנאשמת נותנת הסבר מניח את הדעת להימצאותה שם.
קבעתי כי חוות דעת מומחה הצמיגים מתקבלת על מסקנותיה ולא כשל בצמיג גרם להתרחשות התאונה.
קיבלתי את קביעות הבוחן ועדות הנאשמת עצמה לפיהם לא כשל מכני בגולף גרם לסטייתו לנתיב הנגדי.
קיבלתי את קביעת מהנדס התנועה כי לא מצב התשתית (הכביש או זירת התאונה) הם שגרמו לסטיית הגולף ולתאונה הקטלנית.
הנאשמת לא טענה בשום שלב במהלך ניהול התיק או במפורש בסיכומיה כנגד הקשר הסיבתי שבין התאונה למוות שנגרם או לחבלות הגוף שנגרמו בתאונה.
לאור המסמכים הרפואיים שהגישה התביעה (ת/26 עד ת/38) ועדויות הפרמדיקים בפני, ולאור קביעות סיבות המוות במסמכים אלה (במיוחד ת/33+ת/34) אני קובע כי מתקיים קשר סיבתי ישיר בין התאונה למוות ולחבלות הגוף שנגרמו למעורבים בה.
דחיתי את טענות הגנה מן הצדק ודוקטרינת נזק ראייתי ככאלה המשחררות את הנאשמת מאחריות או ככאלה המצדיקות את ביטול כתב האישום.
קבעתי כי החלטת הנאשמת שלא להעיד מחזקת את ראיות התביעה בנסיבות של קבלת החלטתה וזאת לאחר שבית המשפט הסביר בהתאם לחוק לנאשמת את משמעות החלטתה שלא להעיד.
בהכרעת הדין סקרתי בהרחבה את כל העדויות שהושמעו וניתחתי ביחס לכל עדות את משקלה, אמינות מוסר העדות, ותרומתה הראייתית לקבלת המסקנות הסופיות. מצאתי כי העדויות שרף אמינות העדים בהן הוא הגבוה ביותר בעיני (עדות הזוג ליפקין) הן גם העדויות המשתלבות במסקנות מחקר הזירה עצמה.
אני קובע כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת סטתה במהלך נהיגתה בכביש 224 באזור קילומטר 3.5 מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי וזאת ללא כל סיבה המצדיקה סטייה כזו.
המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי במהלך סטייה זו פגעה הנאשמת פגיעה ראשונה ברכב מסוג יונדאי בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתה, ולאחר מכן המשיכה ופגעה ברכב הטויטה אף הוא בשול הנתיב הנגדי לכיוון נסיעתה.
בהתאם ל"כלל הדרך" ומאחר וההגנה לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי סטיית הנאשמת מנתיבה לא התרחשה בשל רשלנותה, אני קובע כי התרשלות הנאשמת היא אשר גרמה לסטיית רכבה מנתיבה ולגרימת התאונה כתוצאה ישירה ממנה מצאו את מותם שני בני אדם ברכב הטויוטה ונפצעו נוסעים בגולף ובטויוטה כמתואר בכתב האישום.
אני מרשיע לכן את הנאשמת וקובע שהיא ביצעה את העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.
ניתנה היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, במעמד הצדדים