הנני סבורה כי ענישה כפי שנקבעה על ידי עומדת בדרישת המידתיות על שלושת מבחני המשנה שלה. בכלל כך, מדובר בפגיעה מכוח חוק לתכלית ראויה והיא שמירה על בטחון המשתמשים בדרך וזאת, בהינתן שהיא מהווה אמצעי הרתעתי כלפי המכון וכלפי מכונים נוספים על מנת שאלו יעשו עבודתם נאמנה. אשר למבחן האמצעי שפגיעתו פחותה- הרי שבשים לב לכך שאין זו הפעם הראשונה בה הועמדו המכון ומנהלו המקצועי לשימוע ובהינתן שהאמצעים אשר ננקטו כלפיהם קודם לכן לא הועילו, מצאתי כי לא ניתן להשיג המטרה בסנקציה קלה יותר. עוד מצאתי כי העונש אשר הוטל עומד במבחן המידתיות במובן הצר- נזק מול תועלת – וזאת, הואיל ואל מול הנזקים האפשריים למכון עומדת התועלת לציבור בכללותו הואיל והמכון יפנים את הביקורת כלפיו ויישמה. בהקשר זה האחרון הרי שבדומה לקביעות בית המשפט בפסק הדין בעניין מכון אלישע, גם מעיני לא נעלם הנזק הכלכלי שעלול להיגרם למכון, למנהלו המקצועי ולעובדיו כפועל יוצא מההתלייה והפגיעה בחופש העיסוק שלהם. יחד עם זאת, יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעניין מכון אלישע (שם בסעיף 22 לפסק הדין):
"אלא שצריך לזכור כי בעוד שהאינטרס של המכון הוא אינטרס כלכלי גרידא, הרי שרשות הרישוי צריכה לשוות לנגד עיניה בראש ובראשונה את השמירה על בטיחותם ובטחונם של המשתמשים בדרכים, שעלולה להפגע קשות, כפי שנפגעה גם בעבר, מחמת מתן אישורי כשירות לרכבים שאינם בטיחותיים ואשר ראויים להורדה מיידית מהכביש. עסקינן בדיני
--- סוף עמוד 54 ---
נפשות ממש, וקיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה שרשות הרישוי תפקח באופן מקצועי וקפדני על פעילותם של מכוני הרישוי, תוך נקיטת צעדי אכיפה בלתי מתפשרים נגד מכונים שסרחו (השווה ענין מכון נס ציונה, פסקה 12). וכפי שנקבע בענין קומפיוטסט:
"בענייננו ניתן לאתר שני שיקולים מרכזיים אשר שומה היה על המשיבים לתת דעתם להם. האחד - שמירה על הבטיחות בדרכים (שפירושה שמירה על תקינות כלי הרכב); השני - עידוד תחרות חופשית ... בבחינת שני שיקולים אלה משקלו של השיקול הראשון רב יותר ממשקלו של השיקול השני. התכלית של תקנה 273 הינה שמירה על תקינות כלי הרכב במדינה, שמא איתקינות הרכב תסב פגיעה במשתמשים בדרך, וחלילה אובדן חיי אדם. כל פעולה מינהלית שנעשית לצורך ביצוע תקנה 273, לרבות מתן הרשאה לניהול תחנת בדיקה על-ידי גורם פרטי (ראה תקנה 273(א) ), צריכה לשוות נגד עיניה השגת תכלית זו." (כב' השופט ד' לוין, פסקה 11)."