פה. התובעת לא טענה כי הכשירה את הנתבע 2 ליתן יעוץ ביטוחי ספציפי לתחנות כוח ופרויקטים של תשתיות וכי השקיעה לצורך כך משאבים מיוחדים. התובעת לא טענה באיזה אופן הכשירה את הנתבע 2 ולא הראתה השקעה מצידה בכך. הנתבע 2 הוא זה אשר הצהיר על מומחיותו הייחודית אותו פיתח בלימוד עצמי (ס' 75 לתצהירו המשלים). בחקירתו נשאל הנתבע 2 על המומחיות הייחודית שהוא ציין, לא על טענה כזו מצד התובעת, והוא העיד כך:
"ש. אני מבין שאתה כותב כמה פעמים בתצהירים שלך שאתה מומחה בתחנות כח, מומחה יחודי?
ת. נכון.
ש. נכון שמומחיות זו נרכשה על ידך תוך כדי היותך אצל המבקשת?
ת. אני עובד שמה 25 שנה, התשובה היא כן" (עמ' 23 ש' 11 – 15 לפרוטוקול).
העובדה שהנתבע 2 אישר כי רכש את מומחיותו הייחודית במסגרת עבודתו אצל המבקשת אינה סותרת את הצהרתו כי פיתח מומחיותו זו בלימוד עצמי ואינה מעידה כי התובעת הכשירה אותו לכך.
פו. בנוסף, התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי הנתבע 2 התחייב לעבוד אצלה תקופה מסוימת בתמורה להשקעתה בו.
פז. לא למותר לציין כי מר ורדי בעצמו לא סבר שיש לו בעלות על הידע שהנתבע 2 רכש. ראה הודעתו בדואר אלקטרוני לנתבע 2 מיום 23.2.2020 (נספח 12 לתצהירו המשלים) שם כתב, בין היתר כך: "... אני לא מזכיר כאן שכל מה שאתה יודע בתחום, לרבות התנהלות עם לקוחות, גורמים בחו"ל וכו', למדת ממני. מאחר ואני לא סובר שיש לי בעלות על הידע שעובדים רוכשים, גם אם במקרה שלך מדובר בהשקעה רבת שנים שלי אישית ותמיכה מקצועית מלאה".(הדגשה לא במקור).
פח. בנסיבות אלו, טענתה זו של התובעת לא רק שמהווה הרחבת חזית אסורה אלא שגם לא הוכחה ולכן היא נדחית גם לגופא.
הפרת חובות תום לב ואמון:
פט. בפסיקה שלאחר הלכת צ'ק פוינט הורחבה חובת תום הלב והובהרה על ידי השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בפס"ד גירית כדלקמן:
"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו...
יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".