--- סוף עמוד 10 ---
מיידי ע"י הבנק עם הכספים בחשבון הנאמנות). בדרך כלל, הדבר מנוגד לכוונה שבפתיחת חשבון נאמנות.
זוהי גם עמדתו של ד' בן אוליאל בספרו דיני בנקאות (חלק כללי), שם הוא כותב: "הבנק מנוע מלקזז את החיוב הנובע מחשבון נאמנות עם חיובו של הנהנה כלפיו, וזאת בשל העדר הדדיות שהיא אחד היסודות של תרופת הקיזוז. אמנם אין להתעלם מכך שאף שהכספים שייכים לנהנה, אין הבנק חייב לו דבר מכיוון שהנהנה אינו במעמד של לקוח (שם בעמ' 359). זוהי גם דעתו של כרם, ר' במאמר חוק הנאמנות תשל"ט-1979 - בנקאי ולקוחו, הרבעון לבנקאות (74) 1980, 98, 101, 102. כרם מבסס עמדתו על ס' 3 ב' לחוק הנאמנות".
תמים דעים אני לחלוטין עם דעתם של המלומדים פרופ' אוליאל ועו"ד כרם ועם דעתה של כב' השופטת רונן.
מהו אם כן הסעד העומד בפני הבנק ?
בספרו כותב פרופ' אוליאל:
"אם, למשל, יהיה לבנק ספק לגבי טיב הכספים המופקדים אצלו ככספי נאמנות, ואם יחשוש כי היתרה כוללת גם כספים של הנאמן, הוא יכול לפנות לבית המשפט לצורך בירור המצב ועיקול הפיקדון".
(עמ' 359, 360).
במאמרו כותב עו"ד כרם:
"כאשר אין הבנק סבור שהכספים בחשבון מסויים הם כספי נאמנות, או שהוא סבור שללקוח בעל חשבון הנאמנות מגיעים סכומים מתוך כספים אלו, יפנה הבנק לבית המשפט בתביעה נגד הלקוח ובמסגרתה יעקל את החשבון. בירור בבית המשפט, שבו ישותף גם הנהנה ב', עשוי לברר בירור מוסמך, אם אכן הכספים בחשבון הנאמנות כספי נאמנות הם".
אם חוב שיש לנאמן כלפי הבנק, אין לבנק זכות לקזזו מיתרה ב"חשבון נאמנות", קל וחומר שאין הבנק רשאי לעשות כן, כלפי חוב של לקוח אשר הוא אינו הלקוח
--- סוף עמוד 11 ---
ב"חשבון נאמנות" זה; וכבר נאמר כי היותו "נהנה" ב"חשבון הנאמנות" אינו הופך אותו לבעל החשבון ו/או ללקוח בחשבון זה.
במאמרו כותב עו"ד כרם:
"ב. כאשר ישנה לבנק תביעה נגד הנהנה ב', אין מניעה לעקל, באמצעות בית המשפט, את הסכומים המגיעים לו, מאת עורך-דין א', בעל החשבון. אולם יהיה זה עיקול אצל עורך דין א', ולא על חשבון הנאמנות בבנק. כך ינצל הבנק ניצול לגיטימי, את המידע שיש לו, שלב' יש כנראה זכות לקבל כספים מעורך דין א' ".
ללמדך, שהבנק לא היה רשאי לקזז מחשבון הנאמנות סכום כלשהו.
ער אני לתחושה הצודקת של הבנק, כי החייב - משה שיינברגר – בסיוע אחיו – רודי שיין - פועל מזה שנים כדי להתחמק ולהשתמט מפירעון חובותיו כלפי הבנק, תחושה שיש לה בסיס, נוכח הבקשה שכספי הנאמנות יועברו לחשבון בניו של משה שיינברגר, במקום לידי ה"נהנים", ביניהם בעל החוב – משה שיינברגר.