בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 36641-07-13 פנסו ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ. ואח'
בפני
כב' השופט יהודה פרגו – שופט בכיר
התובעים
1. עו"ד אורי פנסו
2. רודי שיין
ע"י ב"כ עוה"ד אורי פנסו ואיימי שלו
נגד
הנתבעים
1. בנק הפועלים בע"מ.
2. משה מרק שיינברגר
ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד דרזנר וגילה כץ
פסק דין
1. מבוא
בפני עתירת הנאמן עו"ד אורי פנסו להורות לנתבע 1- בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") להעביר לידיו את מלוא הכספים ש"בחשבון הנאמנות" 654784 בסניף 529.
התובע 2 – רודי שיין – והנתבע 2 – משה מרק שיינברגר - הנם אחים אשר החזיקו בדירת מגורים ברחוב יונה הנביא בת"א בה התגוררה אמם ז"ל בשכירות בתנאי דיירות מוגנת, עד לפטירתה בשנת 2010 (להלן: "האחים" ו"הדירה").
כפי הנטען בסעיף 1 לכתב התביעה "התובע 2 גר בדירה זו מעל 50 שנה עם אמו והנתבע 2 גר בה מספר שנים לפני פטירת אמו המנוחה".
בעלי הבית הגישו נגד ה"אחים" תביעת פינוי.
ביום 28/1/2013 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בת.א 27312-04-10 ו-40321-08-11, [פורסם בנבו] על פיו חויבו ה"אחים" לפנות את הדירה ולהחזיר החזקה בה עד לא יאוחר מיום 30/4/13; וזאת כנגד דמי פינוי בסך 1,450,000 ₪.
בסעיף 5 לכתב התביעה נאמר:
"5. עו"ד אורי פנסו, קיבל את סכום הפיצוי מהתובעים בנאמנות ופתח לשם אחזקת הכספים, עד להעברתם, חשבון נאמנות אצל הנתבע 1 חשבון מס' 654784".
בתאריך 27/5/2013 ביקש הנאמן עו"ד אורי פנסו להעביר את כספי הנאמנות לחשבונו של אסף שיינברגר, בנו של הנתבע 2 – משה שיינברגר.
בתאריך 24/6/2013 חתמו "האחים" על מסמך על פיו הם מבקשים מהנאמן עו"ד פנסו להעביר את הכספים לשנייברגר איתי, בן נוסף של הנתבע 2 – משה שיינברגר.
בתאריך 15/7/2013 כיבד הבנק את בקשתו של הנאמן עו"ד אורי פנסו, למעט סכום של 250,000 ₪ לגביהם טען הבנק שהוא זכאי לקזזם בגין חובותיו של משה שיינברגר לבנק.
--- סוף עמוד 2 ---
בתאריך 17/7/2013 נשלח לעו"ד פנסו מכתבם של עוה"ד נמרוד דרזנר וגילה כץ – ב"כ הבנק - בו נאמר, בין השאר:
"5. ביום 15.10.01 ניתן נגד מרשך פסק דין בת.א 53537/01, לפיו חוייב מרשך לשלם למרשינו סך של 49,012 ₪ בצרוף ריבית בשיעור המרבי החל אצל מרשינו החל מיום 16.5.01 ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. העתק פסק הדין מצורף.
6. יתרת החוב בהתאם לפסק הדין הנ"ל עומדת נכון להיום ע"ס של -.251,330 ₪.
אי לכך, ובהתאם להוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ז-1977, מרשינו זכאי לקזז את כספי החייב המצויים בחשבון הנדון, כנגד יתרת החוב שהחייב חב לו".
ביום 24/7/2013 ניתן ע"י בית המשפט צו, על פיו הסכום המופקד ב"חשבון הנאמנות" 654784 בסניף ישורון ע"ש עו"ד אורי פנסו יישאר מופקד ב"חשבון הנאמנות" ולא ייעשה בו כל שימוש, לרבות העברה בנקאית ו/או משיכה ו/או כל הוצאה כספית אחרת מתוך החשבון ו/או כל דיספוזיציה כלשהי בחשבון זה, עד לבירור המחלוקת בין הצדדים.
2. טענות הצדדים:
לטענת התובעים:
- אין זכות קיזוז מ"חשבון הנאמנות" של עו"ד פנסו; וגם אם הנהנים בחשבון הם "האחים"; וגם אם לנתבע 2 – משה שיינברגר - יש חוב כלפי הבנק.
- "הכספים שנותרו בחשבון הנאמנות הינם של המבקש 2 (רודי שיין, י.פ.) במלואם".
- "הפיצוי נפסק בגין פינוי הדירה ונגזר משווי הדירה על פי דו"ח שמאי...".
הפיצוי לא ניתן פר אדם אלא פר דירה, כך שאין לפגוע בתובע 2 בגין חוב של אחיו.
"לו היו מקבלים האחים דירה ולא פיצוי כספי, לא יכל הבנק ליטול הדירה לידיו עקב חוב של אחד האחים".
- אין זכות קיזוז חוב מחשבון משותף בשל חובו של אחד השותפים לחשבון.
--- סוף עמוד 3 ---
לטענת הנתבע/הבנק:
- הגם שמדובר ב"חשבון נאמנות", אין לעו"ד פנסו זכות כלשהי בכספים המופקדים בחשבון זה.
הכספים בחשבון שייכים ל"אחים".
עו"ד פנסו הוא רק שליח של "האחים".
- אין לייחד את הכספים למי מן "האחים".
- לא הוצגו ראיות שהכספים נועדו לשמש ל"חלף דיור".
- לבנק יש זכות קיזוז מכספים אלו, את חובו של הנתבע 2 – משה שיינברגר - שהנו חוב קצוב מכוח פסק דין חלוט.
3. דיון
א. חשבון הנאמנות
בספרו "דיני בנקאות" אומר המלומד פרופ' ריקרדו בן אוליאל:
"2. נאמנים וחשבונותיהם
בנקאים נוהגים לפתוח חשבונות ללקוחות המחזיקים בכספים בנאמנות. כך, למשל, עורך דין הפותח חשבון והמפקיד בו את כספו של הלקוח, הנהנה; או אפוטרופוס המפקיד בבנק כספי החסוי; מנהל עיזבון לגבי כספי העיזבון; מפרק חברה המתפרקת על-ידי בית המשפט; נאמן בפשיטת רגל, ועוד. במקרים כאלה נוצרים יחסי נאמנות על-פי חוק, כלומר מקור הזיקה המיוחדת המאפיינת את מהות הנאמנות נמצא ברצון המחוקק, והוא הקובע את מטרת הנאמנות, זכויותיו וכוחותיו של הנאמן כלפי הנכס וכיוצא בו.
בנק הפותח חשבון לנאמן יוצר עמו מערכת יחסי בנק-לקוח. אף שהכספים אינם שייכים לנאמן, הוא הפונה לבנק ומבקש
--- סוף עמוד 4 ---
לקבל את השירות של פתיחת החשבון, ולכן הוא הנחשב ללקוח הבנק על כל המשמעויות הנובעות מכך".
(עמ' 218 ,217).
במאמרו "חוק הנאמנות תשל"ט-1979 בנקאי ולקוחו" (פורסם ברבעון לבנקאות יט (1980) עמ' 101) כותב המלומד עו"ד שלמה כרם:
"אולם יש והלקוח, נניח עורך דין או רואה חשבון, בעת פתיחת החשבון בבנק מבקש לכנות את שם החשבון כ"עורך דין א' בנאמנות עבור ב'". לגבי הבנק, לכאורה זהו שם של חשבון, ותו לא, כשם שרשאי אדם לבקש לכנות את שם חשבונו בשם פירמה שאינה תאגיד, למשל, כשהוא מתכוון להעביר דרך חשבון זה תקבוליו ותשלומיו בעסק מסויים שהוא מנהל.
הבנק רשאי לפתוח חשבון בשם המבוקש, והוא יעשה זאת כיוון שהלקוח מבקש זאת. אולם, לגבי הבנק, הלקוח הוא-הוא בעל החשבון. אין הבנק חייב לבדוק את תנאי הנאמנות, או אם בכלל קיימת עסקת נאמנות. אין הבנק חייב לוודא אם ב', שבנאמנות עבורו נפתח החשבון לפי דברי עורך-דין א', בכלל קיים, או אימתי הוא זכאי לכספים, או לטובות הנאה אחרות כלשהן, מעורך דין א'.
מוצע שהבנק יימנע מלקבל מסמכים או מידע כלשהו ביחס לעסקת הנאמנות שבין עורך דין א' לבין ב', שהרי לגבי הבנק יהיה חשבון זה תמיד חשבונו של עורך דין א'. כך, למשל, אם יבוא ב' לבנק ויבקש למשוך כספים מהחשבון, לא יאפשר לו הבנק לעשות זאת, אלא לפי הוראותיו של עורך דין א', שתינתנה בהתאם למקובל ביחס למתן הוראותיו של לקוח לבנק.
אין על הבנק גם חובה לבדוק את משיכותיו של עורך דין א' מהחשבון, והוראותיו להעביר סכומים מהחשבון, או להפקיד סכומים בחשבון, או אם הללו מתייחסים לאותה עסקת נאמנות אם לאו. ככל שהבנק נוגע בדבר, ב' עשוי להיות שם פיקטיבי, שאינו מייצג מציאות כלשהי".
תמים דעים אני, כי כאשר נפתח "חשבון נאמנות" בבנק ע"י עורך דין, הלקוח של הבנק הוא עורך הדין; ורק הוא רשאי לפעול ב"חשבון נאמנות" זה; וגם אם החשבון נפתח
--- סוף עמוד 5 ---
עבור "נהנים" אחרים, לקוחותיו של עורך הדין, אשר שמם מופיע כ"נהנים" במסמכי פתיחת החשבון. הסיבה שבגינה נפתח "חשבון הנאמנות" אינה מעניינו של הבנק ואין כל חובה להציג אותה בפניו.
ב"חשבון נאמנות" קיימת הפרדה מלאה בין מערכת היחסים בנק – לקוח/נאמן - במקרה הנדון עו"ד פנסו - ובין מערכת היחסים בין הנאמן ובין "הנהנים" – במקרה הנדון - רודי שיין ומשה שיינברגר – אשר בינם ובין הבנק, אין מערכת יחסי בנק-לקוח, ב"חשבון נאמנות" זה.
אין בכך כדי לפטור את הבנק מהחובה לא להתעלם, ואף למנוע, מן הנאמן לבצע פעולות אסורות ב"חשבון הנאמנות", עת פעולות אלו אינן מתיישבות עם חובותיו של נאמן בהתאם לחוק הנאמנות תשל"ט-1979.
בספרו "דיני בנקאות (חלק כללי)" כותב פרופ' בן אוליאל:
"כאמור, לקוחו של הבנק הוא הנאמן ולא הנהנה. עורך דין הפותח חשבון נאמנות ומפקיד בו את כספי לקוחו הוא הנמצא במעמד של לקוח הבנק. אולם, למרות שבין הנהנה לבין הבנק לא נוצר קשר חוזי, אין הבנק יכול לגלות אדישות לענייניו הכשרים של הנהנה. על הנאמן לנהל את נכסי הנאמנות ולפעול כדי לממש את מטרת הנאמנות, תוך כדי מילוי חובתו הקוגנטית לנהוג באמונה ובשקידה. אך כאשר בנק יודע, או שעליו לדעת, כי בוצעה פעולה על ידי הנאמן תוך הפרת חובת נאמנות, לא רק שבית המשפט מוסמך לבטל את הפעולה, אלא גם יחולו על הבנק "אחריות וחובות כשל נאמן". התוצאה הנובעת מכך היא כל הבנק עלול לשאת באחריות בשל הנזק שנגרם לנהנה. הדבר ייתכן, למשל, מקום שחשבון הנאמנות והחשבון הפרטי של הנאמן מנוהלים באותו בנק והנאמן מפקיד בחשבונו הפרטי שיק אשר משך על חשבון הנאמנות".
(עמ' 220).
--- סוף עמוד 6 ---
ב. זכות קיזוז חוב מחשבון נאמנות
בדברי הסיכום כותבים ב"כ הבנק:
"י'. זכות הקיזוז היא זכות חוקית, שעומדת לכל צד לחוזה, לרבות הבנק, ואין כל הסכם או דין שמכוחו ניתן למנוע מאת הבנק להפעילה. זכות הקיזוז היא זכות שניתן להפעילה כסעד עצמי, בהודעה של צד אחד למשנהו, והיא אינה תלויה באישורו של בית המשפט [שלום לרנר, קיזוז חיובים, התשס"ט-2009, 48].
י"א. שמא אין די בהוראות החוק, הרי שעל פי המוסכם בין הבנק לבין החייב (הן בסעיף 5.1 לבקשה לפתיחת חשבון והן בסעיף 14 לכתב התחייבות להחזרת הלוואה, המהווים חלק מנספח 1 לכתב ההגנה): "לבנק זכות קיזוז ללא צורך בהודעה מוקדמת על כל יתרת זכות שתמצא בחשבון ו/או בשאר חשבונותיו...".
י"ב. ודוק, אין שום רלבנטיות בענייננו להסכם שבין פנסו לבין הבנק (נספחים ז' ו-ח' לכתב התביעה). הסכם זה בא להסדיר את היחסים שבין פנסו (בתפקידו כנאמן) לבנק ולא את היחסים שבין החייב לבנק, שמכוחם ניתן לחייב בשעתו אשראי, מכוחם ניתן כנגד החייב פסק הדין ומכוחם עומדת לבנק זכות הקיזוז.
י"ג. התעקשותם של התובעים להפנות להסכם שאין לו שום רלבנטיות ליחסים שבין הבנק לבין החייב, הינו פשוט ניסיון הטעיה. ההסכם הרלוונטי בעניינינו, הוא ההסכם שנכרת בין הבנק לבין החייב, כאמור בס"ק (י"א) דלעיל, ונושא את חתימת החייב!
י"ד. הנה כי כן, לבנק זכות קיזוז גם מכח חוזה שהחייב הסכים לו, אפילו ללא צורך במתן ההודעה המוקדמת, ואין טענה כלשהי כנגד הסכמה זו, לא כל שכן טענה מפי החייב".
אני דוחה את הנטען.
--- סוף עמוד 7 ---
ההסכם עליו סומך הבנק את טענותיו, מתייחס לחשבון 161351 של הלקוח שיינברגר משה ולחשבונות אחרים של לקוח זה, ככל שקיימים חשבונות כאלו בבנק.
עסקינן ב"חשבון נאמנות" מס' 654784 – חשבונו של הנאמן עו"ד אורי פנסו.
הסכם זה אינו חל על "חשבון הנאמנות" דלעיל.
ב"חשבון הנאמנות" הלקוח ובעל החשבון הוא הנאמן עו"ד פנסו והוא בלבד; וגם אם משה שיינברגר הינו הנהנה בחשבון זה.
מערכת היחסים בנק – לקוח הינה, בין הבנק והנאמן עו"ד פנסו, ולא בין הבנק ובין משה שיינברגר, אשר אינו חתום כלפי הבנק על שום מסמך הקשור בחשבון זה; ואינו רשאי לעשות בו כל פעולה.
במאמרו חוק הנאמנות תשל"ט-1979 בנקאי ולקוח כותב עו"ד שלמה כרם:
"... דינו של חשבון כזה, שיצוין בשמו שהוא חשבון נאמנות עבור מישהו, או למטרה כלשהי (כגון, עזרה לניצולי השואה), שונה מדינו של חשבון אחר:
א. אם רצה הבנק לקזז כספים מיתרות הזכות של חשבונותיו של עורך-דין א' בבנק, כנגד חובותיו לבנק, יהיה הבנק מנוע מלקזז את יתרות הזכות בחשבון נאמנות, וזאת בהתאם להוראות חוק הנאמנות כי "אין לרדת לנכסי הנאמנות. שכן הבנק יודע, מפי הלקוח, שיתרת הזכות בחשבון הוא נכס נאמנות. ניתן לומר שהבנק מנוע מלקזז יתרת זכות בחשבון הנאמנות מכוח החוזה שבין הבנק ללקוח, על פיו – עקב ציון שמו של החשבון כחשבון נאמנות – לא יחשב חשבון זה כחשבונו של הלקוח".
בספרו "דיני בנקאות" כותב פרופ' בן אוליאל:
"ומה הוא דין הקיזוז באשר לחשבון נאמנות? האם יכול בנק לקזז חיובים הדדיים כאשר אחד החשבונות שממנו נובע החיוב הוא חשבון נאמנות ? קחו לדוגמה את המקרה, שבו עורך דין אשר פתח חשבון נאמנות והפקיד בו את כספי לקוחו חייב כספים לבנק.
--- סוף עמוד 8 ---
צודק שלמה כרם בטענתו כי במצב זה אין הבנק יכול לקזז חיובים אלה, וזאת מכוח סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, האומר כי "אין לרדת לנכסים הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות". בנוסף לכך, הבנק מנוע מלקזז את החיוב הנובע מחשבון נאמנות עם חיובו של הנהנה כלפיו, וזאת בשל העדר הדדיות, שהיא אחד היסודות של תרופת הקיזוז. אמנם אין להתעלם מכך, שאף שהכספים שייכים לנהנה, אין הבנק חייב לו דבר, מכיוון שהנהנה אינו במעמד של לקוח...".
(עמ' 359).
סוגיה זו נדונה בה"פ 200010/04 בנק הפועלים נ' ממירה בע"מ [פורסם בנבו] בבית משפט השלום בפני כב' השופטת רות רונן:
"ב"כ הבנק טענה בסיכומיה כי הכספים בחשבון הם כספי נאמנות, וככאלה הם מגיעים למשיב 4 ושייכים לו.
לטענתה, לצורך קיום האפשרות לבצע קיזוז מכוח ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), החייב צריך להיות הבעלים האמיתי של הכספים. על פי הטענה, המשיב 4 הוא הבעלים האמיתי של הכספים שבחשבונות. זאת, מכוח החלטתו של כב' השופט שוחט בבית המשפט לענייני משפחה (נספח א'1 לתובענה), ומכוח מכתבו של עו"ד חורש לבנק מיום 16.3.03 (נספח א'2), בו התבקש הבנק להעביר את הכספים למשיב 4, ולפעול לפי הוראותיו".