9. אינני סבורה כי יש לקבל את עמדת הבנק בהקשר זה.
כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי לא ניתן לבצע קיזוז בין חובות של חייב לבין זכויות המוחזקות עבור אותו חייב בנאמנות.
...
10. השאלה העיקרית שיש להכריע בה במסגרת התובענה דנן, הינה מהו דינו של חשבון המוחזק בנאמנות לענין זכות הבנק לקיזוז.
מהי נאמנות? כך קובע בהקשר זה המלומד כרם בספרו:
"הבעלות בנכסים היא המאפשרת לנו לנצלם לטובתנו. אולם, יש שמקנים שליטה לאדם בנכס לא כדי שהוא יהנה ממנו, אלא כדי שיפעיל את השליטה בנכס באופן המועיל להשגת מטרה מסויימת.
--- סוף עמוד 9 ---
נאמנות היא החובה המוטלת על אדם שניתנה לו שליטה בנכס, כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסויימת".
(ר' כרם הנאמנות תשל"ט 1979 מהד' שלישית, עמ' 3).
11. לבנק קיימת, ככלל, זכות קיזוז שהוכרה זה מכבר בפסיקה. זכות הקיזוז הוכרה כאשר ללקוח יש יותר מחשבון אחד, וכאשר קיימות בחשבונותיו הן יתרות זכות והן יתרות חובה, שאז הבנק רשאי לקזז את החיובים אלה מאלה ולקבל תמונה מדוייקת בדבר היקף חובות הלקוח כלפי הבנק (ר' ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מ"ז (39 240). זכות הקיזוז מקבלת פעמים רבות עיגון בהסכם בין הלקוח לבין הבנק.
בפסה"ד בענין באומל משה בע"מ (בכינוס נכסים ופירוק) נ' בנק לאומי לשראל בע"מ (ע"א 7960/00, פ"ד נ"ו (2), 491), נדונה שאלת האפשרות של הבנק לבצע קיזוז של יתרת החוב שבחשבונו של אחד השותפים, כנגד יתרת הזכות שבחשבון משותף. בית המשפט קבע, כי באותו ענין לא היה הבנק רשאי לבצע את הקיזוז.
הטעם לכך היה כי בית המשפט מצא שלשותפה שביחס אליה התבקש הקיזוז, לא הייתה זכות בלעדית לשלוט בחשבון למטרות העיסקיות שלה עצמה. היסוד של שליטה בלעדית בחשבון, כך נקבע, הוא יסוד הנדרש לשם קיזוז של חוב פרטי של אחד השותפים בחשבון כנגד יתרת החשבון המשותף.
12. לטעמי, מהלכת פסק הדין באומל הנ"ל עולה, כי בענינו הבנק לא היה רשאי לבצע קיזוז בין יתרת הזכות בחשבונות לבין חוב המשיב 4 כלפיו. כפי שצויין לעיל, החשבונות נפתחו כחשבונות נאמנות. המשיב 4 היה הנהנה (או לפחות אחד הנהנים), ולא היה הבעלים הרשום של החשבונות. ככזה, לא זו בלבד שלא הייתה למשיב 4 שליטה בלעדית בחשבונות, אלא שהוא לא שלט בהם כלל. השליטה בחשבונות הייתה של הנאמנים, כונסי הנכסים, והם שנתנו הוראות לבנק לגבי הכספים שבחשבון.
מתן אפשרות לבנק לבצע קיזוז בחשבונות נהנה, תיתן בפועל לנהנה שליטה בחשבונו (ע"י כך שיוכל לקבל אשראי בחשבון אחר כנגד קיזוז
--- סוף עמוד 10 ---
מיידי ע"י הבנק עם הכספים בחשבון הנאמנות). בדרך כלל, הדבר מנוגד לכוונה שבפתיחת חשבון נאמנות.
זוהי גם עמדתו של ד' בן אוליאל בספרו דיני בנקאות (חלק כללי), שם הוא כותב: "הבנק מנוע מלקזז את החיוב הנובע מחשבון נאמנות עם חיובו של הנהנה כלפיו, וזאת בשל העדר הדדיות שהיא אחד היסודות של תרופת הקיזוז. אמנם אין להתעלם מכך שאף שהכספים שייכים לנהנה, אין הבנק חייב לו דבר מכיוון שהנהנה אינו במעמד של לקוח (שם בעמ' 359). זוהי גם דעתו של כרם, ר' במאמר חוק הנאמנות תשל"ט-1979 - בנקאי ולקוחו, הרבעון לבנקאות (74) 1980, 98, 101, 102. כרם מבסס עמדתו על ס' 3 ב' לחוק הנאמנות".
תמים דעים אני לחלוטין עם דעתם של המלומדים פרופ' אוליאל ועו"ד כרם ועם דעתה של כב' השופטת רונן.
מהו אם כן הסעד העומד בפני הבנק ?
בספרו כותב פרופ' אוליאל:
"אם, למשל, יהיה לבנק ספק לגבי טיב הכספים המופקדים אצלו ככספי נאמנות, ואם יחשוש כי היתרה כוללת גם כספים של הנאמן, הוא יכול לפנות לבית המשפט לצורך בירור המצב ועיקול הפיקדון".
(עמ' 359, 360).
במאמרו כותב עו"ד כרם:
"כאשר אין הבנק סבור שהכספים בחשבון מסויים הם כספי נאמנות, או שהוא סבור שללקוח בעל חשבון הנאמנות מגיעים סכומים מתוך כספים אלו, יפנה הבנק לבית המשפט בתביעה נגד הלקוח ובמסגרתה יעקל את החשבון. בירור בבית המשפט, שבו ישותף גם הנהנה ב', עשוי לברר בירור מוסמך, אם אכן הכספים בחשבון הנאמנות כספי נאמנות הם".
אם חוב שיש לנאמן כלפי הבנק, אין לבנק זכות לקזזו מיתרה ב"חשבון נאמנות", קל וחומר שאין הבנק רשאי לעשות כן, כלפי חוב של לקוח אשר הוא אינו הלקוח
--- סוף עמוד 11 ---
ב"חשבון נאמנות" זה; וכבר נאמר כי היותו "נהנה" ב"חשבון הנאמנות" אינו הופך אותו לבעל החשבון ו/או ללקוח בחשבון זה.
במאמרו כותב עו"ד כרם:
"ב. כאשר ישנה לבנק תביעה נגד הנהנה ב', אין מניעה לעקל, באמצעות בית המשפט, את הסכומים המגיעים לו, מאת עורך-דין א', בעל החשבון. אולם יהיה זה עיקול אצל עורך דין א', ולא על חשבון הנאמנות בבנק. כך ינצל הבנק ניצול לגיטימי, את המידע שיש לו, שלב' יש כנראה זכות לקבל כספים מעורך דין א' ".
ללמדך, שהבנק לא היה רשאי לקזז מחשבון הנאמנות סכום כלשהו.
ער אני לתחושה הצודקת של הבנק, כי החייב - משה שיינברגר – בסיוע אחיו – רודי שיין - פועל מזה שנים כדי להתחמק ולהשתמט מפירעון חובותיו כלפי הבנק, תחושה שיש לה בסיס, נוכח הבקשה שכספי הנאמנות יועברו לחשבון בניו של משה שיינברגר, במקום לידי ה"נהנים", ביניהם בעל החוב – משה שיינברגר.
עם זאת, אין בכך להקנות לבנק את זכות הקיזוז בניגוד לדין.
כפועל יוצא, אין כל רלוונטיות למחלוקות בין הצדדים: באם הודעת הקיזוז נשלחה במועד וניתנה עליה הודעה כדין.
לכאורה, גם לא היה מקום לדון במחלוקות הנוספות שבין הצדדים: האם מדובר בחוב קצוב; למי שייכים הכספים המעוכבים?
היות ולשתי מחלוקות אלו יש רלוונטיות לתוצאת פסק הדין, אייחד להן מספר מילים.
ג. האם המדובר בחוב קצוב ?
מדובר בחוב תוצאת פסק דין אשר ניתן ביום 15/10/2001 בבית משפט השלום בתל אביב בת.א 53537/01.
בפסק הדין, חויב הנתבע 2 – משה שיינברגר - בתשלום לבנק את הסך של -.49,012 ₪ בצירוף ריבית נומינלית חודשית בשעורים כפי שייקבעו מפעם לפעם ע"י התובע, החל מיום 16.5.01 ועד התשלום המלא בפועל כאשר הריבית מתווספת מדי רבעון לקרן לצורך חישובה ברבעון שלאחריו, וכן לשלם לתובע הוצאות המשפט וסך של -.4,901 ₪
--- סוף עמוד 12 ---
שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק על ההוצאות ושכר הטרחה מהיום ועד התשלום בפועל.
מדובר ב"סכום קצוב". בית המשפט קבע הן את סכום הקרן לחיוב, והן את הריבית שיש לשלם על סכום הקרן. כל שנותר לעשות הוא חישוב אריתמטי של הסכום הכולל לתשלום, ביום התשלום בפועל.
(ראו לעניין זה, ע"א 38/77 צימירינג נ' גורדון פ"ד לא (א) 401, 404).
בדברי הסיכום כותבים ב"כ הבנק:
"א. הקיזוז בוצע בגין חוב פסוק שהחייב חייב לבנק מכח פסק דין חלוט שניתן ביום 15.10.01 בת"א 53537/01 שבבית משפט השלום בתל-אביב (נספח 2 לכתב ההגנה).
ב. לא יכול להיות חולק כי הסכום הפסוק בפסק הדין מהווה חיוב כספי, וגם לא יכול להיות חולק כי סכום פסוק הוא חיוב קצוב.
...
ו. עוד יודגש כי לחייב חוב נוסף לבנק, הנובע מפסק דין שניתן ביום 21.10.97 בת"א 75040/97 שבבית המשפט השלום בתל-אביב, שיתרתו ליום 21.7.13 הינה כ-417,000 ₪ (נספח 6 לכתב ההגנה). החייב לא קיים גם את פסק דין זה, גם פסק דין זה לא בוטל, לא עוכב ולא התיישן, וגם הוא עומד בעינו. אמנם פסק דין זה לא הוזכר בהודעת הקיזוז, אולם גם מכוחו זכאי הבנק לקזז את יתרת הכספים בחשבון".
הגם שהבנק לא היה רשאי לקזז סכומים כלשהם מ"חשבון הנאמנות", אין ספק שמדובר "בסכום קצוב".
ד. למי שייכים הכספים ?
בספרו "דיני בנקאות" כותב פרופ' בן אוליאל:
"הדין המצוי באשר לחשבון בנק משותף מסוג קופה משותפת קובע, הן כלפי חשבון שפתחו בני זוג והן כלפי חשבון של זרים, כי חזקה (הניתנת לסתירה) שחלקיהם של בעלי החשבון בכסף המופקד הם שווים".
(עמ' 181).
--- סוף עמוד 13 ---
בסעיף 59 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1923 נאמר:
"59. ריבוי נושים.
(א) ...
(ב) חזקה על הנושים שהם שותפים בחיוב בחלקים שווים; קויים החיוב כלפי אחד מהם, רשאי השני לדרוש ממנו את חלקו".
בספרו "קיזוז חיובים" כותב המלומד פרופ' שלום לרנר:
"6.20 "חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף, שהם שייכים לשני בעלי החשבון, בחלקים שווים". חזקה זו מעוגנת במציאות ובחקיקה. ההנחה היא כי לשני הבעלים הרשומים מנה קניינית שווה. עם זאת, החזקה ניתנת לסתירה, ולעתים הכספים בחשבון הבנק הם קניינו של אחד בלבד על אף השליטה של כל אחד על מלוא הסכום. החזקה נסתרת באמצעות ראיה מטעם אחד מבעלי החשבון כי הכספים הם בבעלותו הייחודית. ההחלטה בדבר הבעלות תיקבע לפי פרמטרים קנייניים, כגון: מקור הכספים והיעדר כוונה להעניק לשותף זכות בהם".
(עמ' 165).
בענייננו, הגם שמדובר ב"חשבון נאמנות", ברי שכספי הנאמנות שבו שייכים ל"נהנים" - ה"אחים" רודי שיין ומשה מרק שיינברגר - ושחלקיהם בהם שווים; וכי אין אחד מהם יכול לייחס חלק בלתי מסוים בו לעצמו, כפי שמבקש עתה התובע רודי שיין לעשות.
"חשבון הנאמנות" נפתח כדלקמן:
"סניף 529 חשבון: 654784 פנסו אורי עו"ד בנאמנות עבור משה שיינברגר ורודי שיין.
...
טיב הנאמנות ומהותה.
פס"ד פינוי דיירות מוגנת תקבול לסירוגין.
פרטי הנאמן/ים:
--- סוף עמוד 14 ---
סוג תעודה: תעודה ישראלית מספר מזהה: ---------
שם: פנסו אורי
כתובת: קריית אונו ברנר 58 55201
פרטי הנהנה/ים:
סוג תעודה: תעודה ישראלית מספר מזהה: --------- שם: שין רודי
ארץ ישראל
סוג תעודה: תעודה ישראלית מספר מזהה: --------- שם: שיינברגר משה
ארץ ישראל".
ללמדך, על מהות כספי הנאמנות אשר הופקדו ב"חשבון נאמנות" זה:
"פס"ד פינוי דיירות מוגנת תקבול לסירוגין".
ה"נהנים" בחשבון זה הם: שיין רודי ושיינברגר משה, ללא כל אבחנה ביניהם.
פסק הדין, הוא פסק הדין שניתן ביום 28/1/2013 בת.א 27312-04-10 ו-40321-08-11, [פורסם בנבו] על פיו חויבו רודי שיין ומשה שיינברגר לפנות את הדירה בה הן החזיקו מכוח השכירות בדיירות מוגנת של אמם ז"ל.
בפסק הדין נאמר:
"הנתבעים יפנו את הדירה ויחזירו את החזקה בה לידי הנתבעים כשהיא ריקה ופנוי מכל אדם וחפץ עד לא יאוחר מיום 30/4/13 וזאת כנגד דמי פינוי בסך 1,450,000 ₪".
ללמדך, שאין הבחנה בפסק הדין בין שני ה"אחים".
את סכום פסק הדין/הפיצוי הכספי הם קיבלו ביחד ללא כל חלוקה ביניהם.
--- סוף עמוד 15 ---
בדברי הסיכום טוענים התובעים:
"7. ודוק – הפגיעה בתובע 2 אינה מידתית אם תדחה הבקשה שכן הסכום נועד למציאת קורת גג חליפית והמבקש 2 לא יכול לרכוש דירה אם יינטלו ממנו 250,000 ₪ המהווים כ-20% מהסכום שנפסק".
אני דוחה טיעון זה.
לא הוכח בפני, שבכספים אלו רכשו ה"אחים" או היו מעוניינים לרכוש דירה אחרת.
לא הוכח בפני, כי מה שמנע מהם את הרכישה הם אותם 250,000 ₪.
ראוי לציין לעניין זה, שבחוות הדעת השמאי שמונה ע"י בית המשפט דמי הפינוי הינם 1,175,000 ₪. בפסק הדין קיבלו ה"אחים" סכום גבוה יותר 1,450,000 ₪.
מהמסמכים אשר הוצגו בפני ניתן ללמוד, על התנהלות וניסיון לעשות שימוש בכספי הפיצוי למטרות אחרות, תוך שיתוף פעולה בין ה"אחים" בניסיון למנוע מן הבנק, ואולי גם מנושים אחרים, את האפשרות לפרוע באמצעות כספים את חובותיו של משה מרק שיינברגר.
על רקע האמור, יש להסביר את מכתב ההסכמה עליו חתמו שני ה"אחים" (נספח ג' לכתב התביעה):
" 24.06.2013
לכבוד
עו"ד פנסו אורי
א.נ.,
הנדון: העברת כסף עבור איתי שיינברגר
הנני הח"מ שיינברגר משה ת.ז 65478760 ושין רודי ת.ז. 65478752, מאשרים להעביר לשיינברגר איתי ת.ז. 032527228 את הכספים המופקדים אצלך, בגין הדירה ביונה הנביא 15, ת"א.
חתימה: חתימה:
שיינברגר משה שיין רודי
ת.ז. --------- ת.ז. ---------"
למכתב זה אין כל הסבר.
בסעיף 6 לכתב התביעה כותב עו"ד פנסו:
--- סוף עמוד 16 ---
"6. עקב עניינים פרטיים ואישיים התבקש התובע 1 להעביר את הכספים בחשבון הנאמנות לבנו של הנתבע 2, מר אסף שיינברגר, לחשבונו. בשל תקלה בהעברה הוסכם כי הכספים יועברו לחשבונו של בנו השני של הנתבע 2, מר איתי שיינברגר לחשבונו".
הסבר רחוק מלשכנע התומך את המסקנה כי יש כאן ניסיון משותף של ה"אחים" להעביר כספים אלו לחשבונות אחרים על מנת שנושים, ביניהם הבנק לא יוכלו לשים ידם על כספים אלו. יש לזכור שבאותה עת כבר עמדו כנגד האח משה שיינברגר חובות קודמים תוצאת שני פסקי דין כמפורט לעיל.
למותר לציין, כי לא הוצג הסכם כלשהו בין ה"אחים" על חלוקת הכספים ביניהם ואין גם כל הסבר מדוע יסכים התובע/האח רודי שיין להעביר את מלוא הכספים, לרבות את הכספים השייכים לו, לבניו של אחיו ??
אם נכונה הטענה, שנדחתה על ידי, כי עיכוב הסך של 250,000 ₪, מנע מן ה"אחים" רכישת דירה חלופית, מדוע ביקשו ה"אחים" להעביר את הכספים לבניו של משה שיינברגר? שמא היה בליבם חשש שיוטל עיקול על הדירה שתירכש על שמם כפי מלוא החוב של משה שיינברגר לבנק ??