5. כאן המקום לציין כי הווירוסים נשוא התיק, אינם מסוכנים לבריאות האדם, ואינם פוגמים בתוצר המשווק לאחר שיצא מהמשק. כפי שטען תומר וכפי שנקבע, בין היתר בשמאות המוסכמת, משמעות הווירוס הינה פגיעה ביבול בשיעור 25% היינו, באותם תשומות שהושקעו ובאותם משאבים, במקום 100% יבול, כפי שהיה צריך להיות משווק בתום פעולות הגידול, בתום קטיף העגבניות, ניתן היה להביא לכך שבשערי המשק, יהיו 75% מהתוצרת שהייתה אמורה לצאת לשיווק. אלא שבשל הצווים שניתנו בידי הנתבעת, נגרם אובדן גם לשאר התוצרת החקלאית. זאת, לאור כך שלצורך ניסיון מיגור הווירוס החדש, היינו לצורך התועלת הציבורית,
--- סוף עמוד 4 ---
נוצר אילוץ להשמיד את כל הגידולים של תומר. לפיכך, 75% מהנזק כפי שנקבע, נגרם בשל החלטות הנתבעת 2. הפתרון שבחוק למצב זה שעל "גבו" של החקלאי, "מועמסת" התועלת הציבורית, מצוי בסע' 11(ג) לחוק, הקובע כי שר החקלאות רשאי להורות על פיצוי אותו גורם שנפגע כתוצאה מהוראות צו שניתן לפי החוק, באופן מלא או חלקי וזאת לאחר קבלת עמדת הועדה המייעצת שהוקמה לצורך כך. הוועדה המייעצת התכנסה, ובעניינו של תומר התקיימו 3 דיונים. ביום 29.12.15 ניתן דו"ח מפורט מאת יו"ר הוועדה המייעצת, מר מועמר חאג' יחיא למנכ"ל משרד החקלאות שהינו הגורם שהואצלה אליו הסמכות לקבל החלטה בשם שר החקלאות. במסגרת הדו"ח פורט כי הוועדה עמדה להמליץ על פיצוי בסך 707,000 ₪, אולם לאור כך שתומר הגיש תביעה ע"ס 4,800,000 ₪, הוחלט להקפיא את דיוני הוועדה שכן התביעה הוגשה נגד גורמים נוספים ולאור כך שהנושא תלוי ועומד בביהמ"ש ומכיוון שפורט כי תומר ימשיך בתביעתו בכול מקרה, כמו גם שיכול להיות כפל פיצוי או שיכול להיקבע כי גורמי חוץ הם האחראים למלוא הפיצוי, ההמלצה הייתה להקפיא את דיוני הוועדה.
6. בנוגע לפיצוי שנקבע לפי סע' 11 לחוק, דומה שיש לו שתי תכליות עיקריות: הראשונה, תמריץ כלכלי למגדלים שנפגעו מצו שניתן לפי החוק, לשתף פעולה עם הרשויות למניעת התפשטות הנגיף. השנייה, לסייע למגדלים שנפגעו כחלק מיישום החוק בעת מצוקה כאשר הנזק נגרם ללא "אשם" של מי מהנוגעים בדבר. באופן דומה, כך נקבע, לגבי פיצויי סטטוטורי, לפי סע' 16 לפקודת מחלוקת בעלי חיים, התשמ"ה – 1985, ראו: רע"א 3898/04 קיבוץ להב נ' מדינת ישראל (4.10.10), פסקה 31. יש להדגיש כי אם מלכתחילה, הייתה הנתבעת סבורה כי: "הסוסים ברחו מהאורווה", ולא נוקטת בכול פעולה, יכול היה נזקו של תומר, להסתכם ב - 25% מהנזק שנקבע, שכן כפי שפורט לעיל, העגבניות המשווקות, אין בהם ליקוי המפחית מערכם בשוק. נקודת האיזון בין הנזק האישי של המגדל, לטובת הציבור, עוברת בוועדה המייעצת לשר החקלאות, להמלצה על פיצוי מלא או חלקי. כשיטת תומר, הנתבעת פעלה ברשלנות וצריכה לשאת במלוא נזקו וכי הוא אינו צריך להיות תלוי בהמלצת הוועדה או ברצונו הטוב של שר החקלאות, וזכותו לפיצוי הינה בזכות.