באשר לקביעת השכר הראוי או גובה התמורה החלקית שתחויב הרשות בתשלומה, אסתפק בהצבת 'סימני הדרך' הבאים: כפי שציינתי לעיל, הכלל הוא כי בית המשפט לא יורה לרשות לשלם את התמורה החוזית עליה הוסכם כשכר ראוי או על דרך של צו לקיום ההתחייבות. בנוסף, בקביעת הסכום שעל הרשות לשלם, אם בכלל, יש להעדיף אמות מידה אובייקטיביות להערכת שווי העבודה או השירות שנהנתה מהם הרשות, ובכל מקרה בו נותן השירות או מבצע העבודה אינו תם לב לחלוטין, יש לתת ביטוי לחוסר תום לב זה באמצעות הפחתת הסך בו מוערכים השירות או העבודה באופן אובייקטיבי.... " (שם, פסקאות 30-35).
מן הכלל אל הפרט.
17. בהתאם להלכה הפסוקה כמפורט לעיל, הואיל ובמקרה דנן עניין לנו בהתקשרות חוזית שאינה מקיימת אחר הדרישה הצורנית הקבועה בחוק, הרי ההתקשרות אינה חוקית ולפיכך היא בטלה. הואיל והשירות בהתאם לחוזה הנ"ל כבר ניתן על ידי התובעת ולא ניתן "להשיבו" לידיה, ומאחר והעיקרון הוא כי אין להורות על תשלום מלוא התמורה המוסכמת, אזי יש להורות על תשלום תמורה חלקית.
בקביעת גובה התמורה בה תחוייב הנתבעת, ינתן משקל לעובדה כי לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל, הנתבעים לא הצטיינו בהתנהלות תמת לב כלפי התובעת. הנתבעים הזמינו את קורסי התגבור מהתובעת ורק לאחר שהחלה העברת חלק מהם, הם החלו להערים קשיים על אישור ההתקשרות בין הצדדים וכן דחו את התובעת בלך ושוב מבלי שהבהירו לה מלכתחילה כי ההתקשרות כפופה לקיום דווקני של הדרישות הצורניות הרלוונטיות. הנתבע, היו''ר הנבחר של הנתבעת, הגדיל לעשות כאשר פרסם סטטוס בו דיווח והתפאר על ההתקשרות עם התובעת, ובה בעת במסגרת המשפט הוא והתובעת העלו טענות הסותרות בתכלית את תוכן הסטטוס. שיקול נוסף שבו מצאתי להתחשב, הוא העובדה כי התעריף בו נקבה התובעת - 1,000 ש''ח בתוספת מע''מ עבור כל תלמיד בכל קורס תגבור - היה מקבול על הנתבעת והופיע בהצעת המחיר מטעמה .
בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, מצאתי לפסוק לתובעת 70% מהתמורה הנקובה בהצעות המחיר.
18. לא נעלמה מעיניי עמדת הרוב ב- ע"א (מחוזי חיפה) 4666-10-18 ת.מ. יוסף 2001 בע"מ נ' ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ (פורסם בנבו), אליו הפנו הנתבעים בסכימומיהם. באותו מקרה דחה בית המשפט, הרכב בראשות כב' סגן הנשיא יצחק כהן, תביעת נותן השירות נגד רשות מקומית לתשלום תמורתה משלא התקיימו בהתקשרות בין הצדדים הדירשות הצורניות הקבועות בחוק. דא עקא, לא מצאתי כי המשל דומה לנמשל, שכן באותו עניין בית המשפט נימק את המסקנה אליה הגיע, בשניים אלה: