בית משפט השלום בחיפה
ת"א 493-02-18 אלכואריזמי סעיד ותד בע"מ נ' מועצה מקומית ג'סר א-זרקא ואח'
תיק חיצוני:
בפני כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד
תובעת אלכואריזמי סעיד ותד בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד נזאר ותד
נגד
נתבעים 1. מועצה מקומית ג'סר א-זרקא
2. מוראד עמאש
באמצעות ב"כ עוה"ד האשם דלאשה
פסק דין
מבוא ועובדות מוסכמות:
1. בפניי תביעה כספית בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 285,480 ₪.
2. התובעת הינה חברה המאוגדת כדין בישראל והיא עוסקת במתן שיעורי עזר לתלמידי בתי הספר במקצועות השונים.
נתבעת 1 הינה רשות מקומית ונתבע 2 הינו יושב ראש המועצה הנבחר של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" ו-"הנתבע", בהתאם). בעקבות משבר כספי ממנו סובלת הנתבעת, החל משנת 2003 מונה לה חשב מלווה. במועדים הרלוונטיים לתביעה החשב המלווה של הנתבעת היה מר יום טוב יקר (להלן: "החשב המלווה").
3. בתחומה של הנתבעת פועל בית ספר תיכון בשם "אלמנאר" (להלן: "בית הספר"), ובניסיון לשפר את הישגי תלמידיו בבחינות הבגרות, פנה הנתבע לתובעת בסוף שנת 2016 והזמין ממנה קורסי תגבור במקצועות שונים (להלן: "קורסי התגבור"). קורסי התגבור הוזמנו בהתאם להצעות מחיר אשר שלחה התובעת לנתבעת ביום 23.12.2016 במקצועות מתמטיקה, ערבית, עברית ואנגלית (להלן: "הצעות המחיר").
כל אחת מהצעות המחיר מתייחסת לקורס תגבור באחד המקצועות כמפורט לעיל ולפיו התובעת ביקשה לקבל מהנתבעת תמורה בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו עבור כל תלמיד המשתתף בקורס. כמו כן, בכל אחת מהצעות המחיר נרשם מספר התלמידים המשתתפים בקורס וזאת כדלקמן: בשפה האנגלית 77 תלמידים, מתמטיקה 76 תלמידים, בשפה הערבית 88 תלמידים ובשפה העברית 55 תלמידים.
כבר כעת יובהר, כי בין הצדדים מחלוקת ביחס למקצועות בהם הזמינה הנתבעת קורסי תגבור מהתובעת, ועל כך יפורט בהמשך.
4. ביום 01.01.2017, לאחר תחילת קורס התגבור בשפה האנגלית, הנפיק מנהל מחלקת חינוך אצל הנתבעת, מר עלי עמאש (להלן: ''המנהל'') הצעת מחיר בה פורטו קורסי תגבור במתמטיקה ואנגלית עבור 55 תלמיד בכל קורס בעלות של 55,000 ₪ לקורס, ובסה''כ 110,000 ₪ בתוספת מע"מ, והנתבעת חתמה על אותה הצעה (להלן: "הצעת המחיר של הנתבעת"). החשב המלווה לא אישר את הצעת המחיר הנ''ל, ותחת זאת הוא אישר קורס תגבור בשפה האנגלית בעלות של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו. ביום 5.1.17 הנפיקה הנתבעת הזמנה בהתאם לאישור שניתן על ידי החשב המלווה, עליה חתמו הנתבע, החשב המלווה, גזבר הנתבעת והקניין שלה (להלן: "ההזמנה").
הנתבעת שילמה לתובעת את הסכום הנקוב בהזמנה והאחרונה הנפיקה בגינה חשבונית מס בהתאם.
5. התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לקבלת יתרת התמורה המגיעה לה, כטענתה, עבור קורסי התגבור בסך של 244,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו, ובסה''כ 285,480 ₪, הוא הוא סכום התביעה ובתגובה, התובעת התבקשה להמציא מסמכים ומידע שונים לבדיקת החשב המלווה. כמו כן, ביום 17.12.2017 ביקש החשב המלווה מהמנהל לקבל נתונים שונים ביחס לבקשת התובעת לעיל, ובעקבות זאת ערך המנהל ביום 18.12.2017 פגישה עם מזכירת בית הספר, והוא תיעד את תוכנה בפרוטוקול מאותו יום (להלן: "פרוטוקול הישיבה"). מהפרוטוקול עולה, כי לאחר בירור מעמיק שערכה מזכירת בית הספר, היא אישרה כי התובעת קיימה ארבעה קורסי תגבור במקצועות מתמטיקה, אנגלית, עברת וערבית בהם השתתפו 284 תלמידים, ואשר בחלקם השתתף ביותר מקורס תגבור אחד.
6. בקשת התובעת לתשלום יתרת התמורה עבור קורסי התגבור נדחתה. מכאן התביעה.
7. ביום 15.01.2017, פרסם הנתבע סטטוס בדף הפייסבוק שלו ובו הוא התייחס לקורסי התגבור (להלן: "הסטטוס").
8. במסגרת התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של המנכ"ל והבעלים של התובעת, מר סעיד ותד (להלן: "מנכ"ל התובעת") וכן של מר ענאן עוודי, המנהל הלוגיסטי והמפקח על קורסי התגבור מטעם התובעת (להלן: "המנהל הלוגיסטי"). מנגד, מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדותם הראשית של הנתבע, החשב המלווה והמנהל.
9. בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 02.09.2019, פסק הדין בתביעה יהא מנומק ויינתן שלא על דרך הפשרה לאחר הגשת סיכומי טענות בכתב וללא צורך בחקירת העדים.
טענות הצדדים בתמצית:
10. לטענת התובעת, הנתבע הזמין בשם הנתבעת את קורסי התגבור במקצועות השונים – מתמטיקה, ושפות ערבית, עברית ואנגלית – והוא התחייב כי הנתבעת תישא בעלותם. בהתאם לכך, התובעת שלחה לנתבעת את הצעות המחיר.
הלימודים בקורסי התגבור במתמטיקה ובאנגלית החלו ביום 27.12.2016 וסמוך למועד הנ"ל, פנה מנכ''ל התובעת לנתבעת בבקשה לאשר את הצעות המחיר, והנתבע הבטיח לאשר אותן הצעות ולהעבירן לתובעת בהקדם. בנסיבות העניין, מאחר ונציגי הנתבעת שיתפו פעולה באופן מלא עם התובעת, נתנה האחרונה אמון בנתבעת וזנחה את דרישתה לאישור הצעות המחיר. כמו כן, מנכ"ל התובעת, שלא היה בקיא בהתקשרות עם הנתבעת, חתם לבקשתה על הצעת המחיר של הנתבעת.
התובעת העבירה את כל קורסי התגבור בהתאם להצעות המחיר ובעקבות זאת חל שיפור משמעותי בהישגי התלמידים. בתום קורסי התגבור, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לקבלת התמורה המגיעה לה בניכוי הסכום החלקי הנקוב בהזמנה. בתגובה לפנייה הנ''ל התובעת התבקשה להמציא לנתבעת פרטים ומסמכים שונים, והיא פעלה בהתאם. דא עקא, למעט הבטחות שווא של הנתבע לתשלום החוב, החוב לא שולם, כולו או בחלקו.
לתמיכה בגרסתה במשפט, צורפו לתצהיר מנכ"ל התובעת רשימות התלמידים שהשתתפו בכל אחד מקורסי התגבור – 294 במספר – כשבכל רשימה מופיע מועד תחילת וסיום הקורס, המורים מטעם התובעת שנטלו בו חלק ומספר שעות הלימוד של כל אחד מהם (להלן: "רשימת המשתתפים"). כן מפנה התובעת לסטטוס אשר פרסם הנתבע בדף הפייסבוק שלו, בו הוא הודה כי התובעת העבירה את כל קורסי התגבור והתגאה בביצוע המיזם.
התובעת אינה חולקת על העובדה כי ההתקשרות עם הנתבעת לא נערכה בכתב ולא היתה בחתימת נציגיה המוסמכים בהתאם להוראות הדין – יו''ר המועצה, הגזבר והחשב המלווה – אולם לדידה טענות הנתבעים בנדון מועלות בדיעבד, בחוסר תום לב משווע ולאחר שהנתבעים נהנו משירותי התובעת, תוך הצגת מצג כוזב והבטחות שווא לתשלום החוב. כן נטען כי התנהלות הנתבעים מהווה עשיית עושר ולא במשפט.
התובעת מפנה להוראות החוק ולהלכה הפסוקה בדבר בטלות התקשרות עם רשות מקומית שאינה ממלאת אחר דרישת הדין, כמפורט לעיל, וטוענת כי אין לפטור את הנתבעת מתשלום סכום התביעה, אלא לכל היותר יש לפסוק לה סכום מופחת בהתאם לנסיבות המקרה.
ככל והתביעה נגד הנתבעת לא תתקבל במלואה, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע באופן אישי בסכום התביעה.
11. לטענת הנתבעים, הנתבע פנה לתובעת וביקש לקבל ממנה הצעות מחיר אך ביחס לקורסי תגבור במקצועות מתמטיקה ואנגלית. כמו כן, בפגישה שהתקיימה בין מנכ"ל התובעת לבין הנתבע, הודיע האחרון כי יש לפעול בנדון מול המנהל ובהתאם להוראות החוק לעניין ביצוע ההתקשרות בין הצדדים וההוצאה הכספית המתחייבת בגינה. בפועל, עד כמה שניתן להבין מטיעוני הנתבעים, התובעת שלחה לנתבעת הצעות מחיר להעברת קורסי תגבור בארבעה מקצועות שונים: מתמטיקה ושפות עברית, אנגלית וערבית. הצעות המחיר מעולם לא אושרו על ידי הנתבעת ולא נחתמו על ידי הגורמים המוסמכים מטעמה. תחת זאת, הנתבעת הוציאה הצעת מחיר מטעמה עליה חתמה התובעת, ומאחר וההצעה הנ''ל לא אושרה על ידי החשב המלווה, הונפקה ההזמנה שאושרה על ידי כלל הגורמים המוסמכים מטעם הנתבעת, מנכ''ל התובעת קיבל אותה לידיו והיא נפרעה בהתאם. ההזמנה והצעת המחיר מטעם הנתבעת, הונפקו טרם תחילת קורסי התגבור הנטענים בשפות עברית וערבית והתובעת לא הסתייגה מהן בזמן אמת, ללמדך כי היא ידעה מבעוד מועד כי רק הצעת המחיר של הנתבעת היא היא הרלוונטית מבחינתה.
כן טענו הנתבעים כי למעט קורס התגבור בשפה האנגלית, התובעת לא נתנה לנתבעת שירות נוסף כלשהו, מה גם והיא ללא עירבה מי מגורמי הנתבעת בהעברת יתר קורסי התגבור הנטענים והנתבעת לא פיקחה עליהם.
בנסיבות העניין, כך לטענת הנתבעים, לא היתה כל הסכמה בין הצדדים ביחס להעברת קורסי תגבור במתמטיקה ובשפות עברית וערבית ומכל מקום, התובעת לא הוכיחה היקף העבודה הנטענת ביחס אליהם.
הנתבעים מפנים להוראות הדין וההלכה הפסוקה, לפיה התקשרות חוזית המטילה חבות כספית על רשות מקומית תעשה בכתב ובחתימת יו"ר הרשות, הגזבר והחשב המלווה, שאם לא כן, הינה בטלה. הואיל והתנאים הנ"ל אינם מתקיימים במקרה דנן, הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה.
ביחס לנתבע נטען, כי הוא פעל כיו''ר הנתבעת ובשמה ולפיכך אין כל מקום לחייבו באופן אישי בתביעה, מה גם ומשפנה אליו מנכ"ל התובעת הוא הפנה אותו לגורמים המקצועיים אצל הנתבעת ומלכתחילה הוא הודיע לו כי עליו לפעול מול המנהל ועל פי הוראות החוק ביחס להתקשרות עם הנתבעת.
דיון:
12. התכחשות הנתבעים לגרסת התובעת ביחס לקורסי התגבור שהוזמנו על ידם והעברתם בפועל, מועלית במצח נחושה תוך התעלמות מוחלטת משתי ראיות מהותיות המצורפות לתצהירי התובעת, ואלה:
א. הסטטוס של הנתבע, נספח ב' לתצהיר המנהל הלוגיסטי, בו הוא התפאר בעובדה כי הנתבעת יזמה את ההתקשרות עם התובעת ביחס לקורסי התגבור בכל המקצועות נשוא התביעה, לא רק בקורסי המתמטיקה והאנגלית, וכי לצורך העברתם הנתבעת התירה לתובעת להשתמש במבנה בית הספר בשעות הבוקר ואחר הצהריים. כן נכתב בסטטוס כי התלמידים הביעו שביעות רצון מהמיזם ומהעזרה שניתנה להם במהלכו.
ב. פרוטוקול הישיבה שערך המנהל עם מזכירת בית הספר, לפיו אישרה האחרונה כי התובעת העבירה קורסי תגבור בכל המקצועות להן טענה התובעת, וכי לאחר בדיקה מעמיקה, אישרה המזכירה השתתפותם של 284 תלמידים.
הנתבעים, וטעמיהם עמם, התעלמו באופן מוחלט משתי הראיות לעיל ולא ניסו להתמודד עם תוכנן. בנסיבות העניין, מוטב היה לולא העלו טענותיהם מ הועלו, וזאת הן ביחס להיקף קורסי התגבור אשר הוזמנו מהתובעת והן ביחס להעברתם בפועל על ידי האחרונה.
לפיכך, אני קובע כי הנתבעת הזמינה מהתובעת קורסי תגבור במקצועות מתמטיקה, אנגלית, עברית וערבית והם הועברו בפועל על ידי האחרונה.
13. בין הצדדים מחלוקת, יש לומר שולית, ביחס למספר התלמידים שהשתתפו בקורסי התגבור, 294 תלמידים כטענת התובעת, או 284 כעולה מפרוטוקול הישיבה.
במחלוקת לעיל יש לאמץ את גרסת התובעת הנתמכת ברשימת המשתתפים בכל אחד מקורסי התגבור נשוא התביעה, נספח ד' לתצהיר מנכ"ל התובעת. ברשימות הנ''ל הופיעו לא רק שמות התלמידים, אלא גם מספר תעודת זהותם (למעט שמות בודדים בהם לא הופיע מס' תעודת זהות). הנתבעים לא העלו כל טענה כנגד המוצג הנ''ל, לא טרחו להגיש כל ראיה ביחס למספר התלמידים שהשתתפו בקורסי התגבור כעולה מפרוטוקול הישיבה ולא הגישו תצהיר מטעם מזכירת בית הספר.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי בקורסי התגבור השתתפו 294 תלמידים.
14. העובדה כי התובעת חתמה על הצעת המחיר של הנתבעת, הנפקת ההזמנה ותשלום תמורתה, אינו מלמדת דבר וחצי דבר על היקף ההתקשרות בין הצדדים והשירות שניתן בפועל.
כאמור בסעיף 5 לעיל, טרם הגשת התביעה פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לתשלום החוב, ולצורך בחינת הדרישה על ידי החשב המלווה, היא התבקשה להמציא מידע ומסמכים שונים. חליפת המכתבים בין הצדדים בנדון צורפה כנספחים ה'-ז' ו-ט' לתצהיר מנכ"ל התובעת ומעיון בהם עולה, כי בזמן אמת הנתבעים לא העלו כל טענה, ולו ברמז, כאילו חתימת הנתבעת על הצעת המחיר של הנתבעת, הנפקת ההזמנה ותשלום תמורתה מאיין את דרישות התובעת לסילוק יתרת החוב. מההתכתבות הנ''ל עולה כי הנתבעת ביקשה לבחון ולברר את דרישת התובעת לגופה, זאת ותו לו.
בנסיבות העניין אין לקבל את טענת הנתבעים בנדון ואשר כל מטרתן היא לחמוק מתשלום התמורה המגיעה לתובעת עבור מתן קורסי התגבור.
15. משהגעתי עד הלום, יש לבחון הוראות החוק וההלכה הפסוקה ביחס לבטלות התקשרות חוזית המטילה חיוב כספי על רשות מקומית, שאינה מקיימת אחר הוראות החוק.
בסעיף 203(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש), נקבע כדלקמן:
"חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר...".
הוראה רלוונטית נוספת לעניננו נקבעה בסעיף 142ג(א)(5) לפקודת העיריות, ולפיה:
''התחייבות כספית מטעם העירייה לא תחייב את העירייה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעירייה חשב מלווה וכי זו תחייב את העירייה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה''
סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (ב), התשי"ג-1953 קבע הוראה דומה להוראת סעיף 203(א) לפקודת העיריות ביחס למועצות מקומיות. לימים, סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש), החליף את הוראת הצו הנ''ל והחיל, בין היתר, את הוראת סעיף 142ג'(א)(5) לפקודת העירות, גם על מועצות מקומיות).
ב-ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו) (להלן: "עניין בית הרכב"), נפסק לעניין תכלית הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות, כדלקמן:
"תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העיריה כמו גם הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה... אכן, סעיף 203 הוא ביטוי לעיקרון שלטון החוק וחוקיות המנהל..." (שם, פסקה 22).
לאור לשון ותכלית הוראות החוק לעיל, בתי המשפט קבעו לא אחת כי דרישת הצורה הקבועה בו, הינה דרישה מהותית קונסטיטוטיבית, ולא רק דרישה טכנית – ראייתית. לפיכך, ככל ודרישה זו אינה מתקיימת בהתקשרות החוזית עם הרשות המקומית, אזי עניין לנו בחוזה שכריתתו בלתי חוקית ועל כן הינו בטל כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (ראה עניין בית הרכב לעיל בפסקאות 23-25 וכן ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29, 69).
16. בסעיף 21 לחוק החוזים הכללי נקבע כדלקמן:
"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".