45. בע"א 6389/17 [פורסם בנבו] הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 3.6.2019 לפיה:
"לצרכי פשרה במסגרת תיק ספציפי זה, מבלי שהדבר יהווה תקדים משפטי או הסכמה כלשהי מצד הבנק לניהול חשבונות מסחר למטבעות וירטואליים במקרים נוספים, מוסכם כי המערערת תוכל להמשיך לנהל את חשבונה בבנק לאומי לצרכי פעילות מסחר למטבעות וירטואליים, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של הבנק לבחון באופן פרטני כל פעולה שמתבצעת בחשבון ולבצע בעצמו צעדים הדרושים לפי שיקול דעתו לצורך מזעור הסיכונים שלשיטתו נשקפים מפעילותה המסחרית של החברה. בנוסף, מתחייבת המערערת לשתף פעולה עם הבנק.
ככל שיינתנו הנחיות או הוראות רגולטוריות מחייבות, הצדדים יפעלו על פיהן. מוסכם כי המערערת תוכל להמשיך בפעילותה כאמור ביחס למטבעות וירטואליים בכפוף לכל הוראה רגולטורית שתינתן בעתיד, ככל שתינתן.
הסכמה זו תבוא חלף פסק דינו של בית המשפט המחוזי".
46. בעניין ישראמיינרס קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לראות במדיניות הבנק שם בעניין לקוחות העוסקים במטבעות וירטואליים, כ"מאושרת" על ידי המפקח על הבנקים, ולכן הבנק אינו יכול להסתמך על סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות כמבסס את טענתו כי סירובו היה סביר. נקבע כי מדיניותו הגורפת של הבנק, האוסרת לחלוטין פתיחת חשבון ללקוח העוסק במטבעות וירטואליים, מדיניות שאינה מאבחנת בין סוגי פעילויות שונים, היקפי פעילות שונים וסוגי לקוחות שונים, אינה סבירה. כל פעילות במטבעות וירטואליים שונה מרעותה, ובהתאמה, כל אחת מחייבת התייחסות שונה של הבנק (שם, בפסקאות 72-71 לפסק דינה של כב' השופטת ל' ביבי). עוד נקבע בעניין ישראמיינרס כי באותו מקרה, יש לקבל את טענת הבנק ולפיה, בהינתן שנתיב הכסף יש בו כדי להקים סיכונים, באשר במכירה בזירת מסחר לגורם עלום אשר לא הוכח דבר היכרות עמו, אמנם קיים סיכון הלבנת הון. לפיכך, סירובו של הבנק למתן שירות הנוגע לקבלת הכספים שהופקדו בחשבון הוא סירוב סביר. יחד עם זאת, עצם פעילותה של התובעת שם, אין בו כדי להקים סיכוני הלבנת הון או טרור, ולכן החלטת הבנק לסגירת החשבון, להבדיל מהסירוב לקבל את הכספים שמקורם בפעילות, אינה סבירה ולפיכך – בטלה (שם, בפסקה 75 לפסק דינה של כב' השופטת ל' ביבי).
ומן הכלל אל הפרט:
47. השאלה אם סירוב הבנק לאפשר פעילות פיננסית בחשבון, תוך הותרת המשך הפעילות המקורית שלשמה נפתח החשבון, הינו סירוב סביר, צריכה להיבחן בשתי נקודות זמן: הראשונה, בעת שהבנק חסם את החשבון לפעילות פיננסית ביום 26.4.18; והשנייה, ביום 29.1.19 עת סירב הבנק פעם נוספת לאפשר לתובע לפתוח חשבון לפעילות פיננסית, לאחר שנערך הליך "הכר את הלקוח" מחודש, בעקבות הערות והמלצות בית המשפט, החלטה שבעקבותיה אף הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, שבו העלה לראשונה גם טענת אפליה.
48. אולם, מאחר שהצדדים הרחיבו את חזית המחלוקת, והתייחסו בראיות ובסיכומים, גם לארועים שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ומכתב הבנק מיום 29.1.19, ובכלל זה לטענה שהתובע לא הציג אישור רשויות המס בדבר היותו מוסד כספי, עד עצם היום הזה, או לדרישות של רשות שוק ההון מן התובע כתנאי לקבלת רישיון, כמו גם לטענת האפליה בין התובע לחברת ביטוסי, ללא מחאה מצד התובע, אבחן את סירוב הבנק לאפשר לתובע לפתוח חשבון למטרת מתן שירות בנכס פיננסי, גם למועד הגשת סיכומי הצדדים ומתן פסק הדין.