סברא זו שכתב הינה מבוססת עפ"י סברת הריב"ש בתכשיטים, ולפיה אינה סברא שנאמרה בתכשיטים דווקא, אלא הוא הדין בכל מתנה שנועדה לצורך שימוש משותף ששייכת בה הסברה "כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה". לפי"ז לכאורה גם מתנת דירה למגורים נועדה לשימוש משותף במהלך חיי הנישואין וכוונת נותן המתנה לתת בתנאי שחיי הנישואין מתקיימים, ולא בזמן שמקבל המתנה מפרק את חיי הנישואין.
בפס"ד אחר של ביה"ד באר שבע (פד"ר כרך ו', עמ' 31 בהרכב הרבנים הגאונים קושילבסקי, הרה"ג אליהו והרה"ג נברוצקי) פסקו באותו אופן. אולם ביארו את החילוק בין מלבושים ותכשיטים לשאר מתנות עפ"י החילוק האחר אותו הבאנו לעיל מדברי הרמב"ן והרמ"ה, אף כי לא הזכירו אותם בדבריהם וז"ל:
"והביאור הוא דאם הוא נותן לה מתנה מה שהוא חייב לתת, כגון מלבושים ותכשיטים אעפ"י שאינו מחויב לתת בתור מתנה, מ"מ כיון שהוא צריך לתת לה את זה, וגם הוא נהנה מזה שהיא מתקשטת לפניו אעפ"י שאינו מחויב בזה במיוחד, אמדינן לדעתיה דכוונתו היתה לתת רק כל זמן שעומדת לפניו שזו היתה מטרת מתנתו, ולא למישקל ולמיפק. ואם כן בנידון דידן שנתן לה חצי דירה על שמה ובעל הרי חייב לתת מדור לאשתו, הדין נותן שגם בזה נאמר שכל כוונת מתנתו היתה רק כל זמן שתעמוד לפניו שאז הוא מחויב לתת לה מדור וגם הוא נהנה שיש לה מדור אבל לא אדעתא למישקל ולמיפק (אולם ביה"ד כתב זאת להלכה ולא למעשה משום שזה דבר שלא נזכר בפוסקים, ונראה שבתי הדין נוהגים להגבות לאשה מחצית הדירה גם באופן זה)".
נפ"מ בין שני ההסברים תהיה בציור ההפוך, ובו האשה תרשום חצי דירה על שם הבעל. דאם נלך לפי הטעם האחרון, הרי שמכיוון והיא אינה חייבת במדורו מתנתה לא תחזור, מה שאין כן לפי
--- סוף עמוד 47 ---
סברת הריב"ש הרי שגם באופן שהאשה רשמה הדירה על שם הבעל מתנתה חוזרת משום שהיא ניתנה למטרת הנישואין.
אולם הסברם של הגאונים הנ"ל קשה לי לקבלו, שכן רישום דירה בטאבו ע"ש האשה חורג בהרבה מחיובו במדור, אמנם בפס"ד הנ"ל מבאר-שבע התייחסו לנקודה זו וכתבו "וא"כ במדור דחייב לתת לה אעפ"י שאינו מחויב לרשום על שמה, מ"מ גם במלבושים ותכשיטין אינו מחויב לתת לה במתנה גמורה, מ"מ אנו אומדין את דעתו דכיון דמטרת המתנה היתה בגלל החיוב שיש עליו... אינו נותן אלא אדעתא למיקם קמי' ואינה מתנה גמורה", אולם ההשוואה שעשו לבגדים ותכשיטים שנתן לה במתנה גמורה קשה מאד, שכן בבגד ותכשיט בפועל אין אחיזת יד לבעל דהם על גוף האשה, לכן נותן לה ומצאתי את שאהבה נפשי בפס"ד של הגרמ"מ פרבשטיין שליט"א (פד"ר חלק ט"ז עמוד 249) ואצטט את דבריו שאף אני סבור כמותו בכל מה שאצטט: